האם אפשר לעשות בדיקת רקמות?

האם בדיקת רקמות להוכחות אבהות היא אפשרות ריאלית במדינת ישראל?

 מחקרים סטטיסטיים שנערכו בשנים האחרונות ברחבי העולם הראו כמות מפתיעה של אבות נשואים המגדלים ילדים בלי לדעת שהם אינם ילדיהם הביולוגיים. לדוגמא, במאמר שפורסם בביטאון רפואי קנדי נמצא כי "הונאת אבהות" מתרחשת ב-5% עד 15% מהמקרים. נתון מדאיג, ללא ספק. הבעיה חמורה יותר כאשר מדובר באב נשוי המתגורר בישראל ומבקש לבחון את שאלת אבהותו על הילד הרשום כילדו.

כידוע, במדינת ישראל יש לקבל את אישור בית המשפט על מנת לבצע בדיקת רקמות, וברוב המקרים לא ינתן אישור לעריכתה, ואותו אב יחיה עם הספק והשלכותיו הכלכליות והנפשיות. הסיבה פשוטה: מערכת המשפט בישראל יוצאת מגדרה על מנת להגן על כשרותו המשפטית של הילד, אפילו על חשבון פגיעה אפשרית באב. בחברה היהודית, החשש בעריכת בדיקת אבהות הוא מהאפשרות שהקטין יוכרז כממזר.

על פי ההלכה, ממזר הוא אדם שנולד לאשה נשואה מיחסים עם גבר זר, וההשלכות לגבי הכרזת אדם כממזר מרחיקות לכת, וכוללות איסור נישואין אלא עם ממזרת או גיורת. יודגש כי למימוש הגבלה זו מנהלת הרבנות הראשית רישום של ממזרים, ומי שהוכרז כממזר לא יוכל להתחתן בארץ בנישואין דתיים אולם אין מניעה כי ינשא בנישואין אזרחיים וירשם כנשוי. ילדיו, יש לציין, יסבלו מאותה הגבלה ממש ויהיו מנועים מלהינשא במדינת ישראל.

מכאן, שבמשך שנים ארוכות נדחתה על הסף כל דרישה לעריכת בדיקת רקמות לקביעת אבהות לילד יהודי שנולד לאם נשואה, ובאופן אוטומטי נרשם בעלה של האם כאביו, והכל מתוך החשש להפוך את אותו ילד לממזר ע"י עריכת בדיקת רקמות שתגלה כי מי שנשוי לאימו, אינו אביו.

סדקים בעמדה זו התגלו בשנת 2004 בפסקי דינם של השופטים י. גרניט (תמ"ש 76760/01) וג. גוטזגן (תמ"ש 87471/00) מבית המשפט לענייני משפחה אשר איפשרו עריכת בדיקת רקמות גם במקרה של חשש ממזרות, וזאת תוך הסתמכות על עיקרון "טובת הילד", ובחינתו על רקע חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בשני פסקי הדין קבעו השופטים כי זכותו של הקטין לדעת מי אביו הביולוגי גוברת על הנזק שיגרם אם יוחלט שהוא ממזר.

באוקטובר 2006 דחה ביהמ"ש בקריות (תמ"ש 10780/05) בקשה לעריכת בדיקת רקמות של גבר בן 73 אשר ביקש לאושש חשדות עתיקות יומין כלפי אשתו. ארבעת ילדיו הבוגרים, כמו גם בנות זוגם והאשה הנחשת עצמה הסכימו לבדיקה, אולם הבקשה נדחתה מחשש לפגיעה במעמד הקטינים במשפחה – נכדיו של המבקש.

כב' השופטת אספרנצה אלון בחנה את האינטרסים הנוגדים וביכרה את עקרון טובת הילד, הן לגבי ילדיו הבגירים של המבקש, שכאמור הביעו הסכמת לעריכת הבדיקה, והן לגבי נכדיו, שלא היו כלל צד להתדיינות בתיק הנדון.

בשנת 2008 הוסף סעיף 28 ה' לחוק מידע גנטי, לפיו במקרה של חשש לממזרות לפי דין תורה, לא תאושר בדיקת רקמות אלא לשם מניעת סכנה לחיי אדם או נכות חמורה בלתי הפיכה לאדם. כב' השופט איתי כץ (תמ"ש 13632/08) מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה תביעת אב לבדיקת אבהות של קטין אשר נולד מיחסיו עם אימו אשר היתה נשואה בעת התעברותה לו, תוך הסתמכות על התיקון וקבע כי המחוקק תחם את שיקול דעת בית המשפט תוך שהעמיד את כשרות הקטין כשיקול מרכזי יחיד העומד לנגד עיניו, ואשר אפשר שיהא נסוג רק במקרה קיצוני של סכנת חיים או גרימת נכות בלתי הפיכה.

על כן, כאשר קובעת חוות דעתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול כי בדיקת הרקמות עלולה לפגוע בכשרות הקטין, דין הבקשה לביצוע בדיקת רקמות להידחות.

הסוגיה זכתה ביום 2.6.10 להתייחסות של מערכת המשפט אף בעניין קטינה מוסלמית. השופט סארי ג'יוסי מביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת (תמ"ש 4232/04) דחה תביעת אב מוסלמי לערוך בדיקת רקמות לבת, שנולדה לאשתו ונרשמה במרשם האוכלוסין על שמו.

ביהמ"ש ביכר אף במקרה זה את עקרון טובת הקטינה, בקובעו כי באם יורו תוצאות הבדיקה שהקטינה אינה בתו של התובע, אזי יוכתם שמה ומעמדה מבחינה חברתית. חרף העובדה כי מעמדה המשפטי של הקטינה לא יפגע (כמו במקרי ממזרות אצל יהודים), עצם "הכתמתה" תמיט עליה אסון, כדברי השופט.

סיכומו של דבר, שבמדינת ישראל האפשרות לערוך בדיקת רקמות כמעט ואינה קיימת במקרים בהם אימו של הקטין הנבדק היתה נשואה בעת התעברותה. ההשלכות הכרוכות באי ידיעת האמת, קשות ככל שתהיינה הן לקטין והן למי שרשום כאביו, עדיין אינן עומדות בראש סדר העדיפות החוקית והמשפטית.