החיוב בתשלום מזונות אישה הינו בהתאם לדין העברי. הדין העברי קובע כי זכות האישה לקבלת מזונות אישה קודמת למעשה ידיה (´מזונות עיקר´). על פי הדין העברי האישה היא בעלת זכות הבחירה. היא זו שיכולה לומר שאיננה עובדת ועל כן אין לה את מעשה ידיה ובעלה חייב לזון אותה. היא זו שיכולה לומר שהיא עובדת, לוקחת לעצמה את מעשה ידיה ומוחלת על מזונותיה מבעלה.
אין מאומה בדין העברי המחייב אישה לצאת ולהשתכר מקום שאינה חפצה בכך, גם אם עבדה קודם לכן ואין זה משנה אם הייתה לה סיבה אובייקטיבית להפסיק עבודתה אם לא.
זו אף ההלכה השוררת כיום בבית המשפט לענייני משפחה, על אף שמדובר בהלכה מקוממת.
יחד עם זאת בנסיבות מיוחדות מתייחס בית המשפט לענייני משפחה לכלל הקובע שאישה אינה חייבת לצאת לעבוד באופן שונה וגם אז לא ממהר בית המשפט לענייני משפחה לשלול מהאישה את זכותה לקבלת מזונות אישה אלא פוסק את מזונות האישה על דרך הצמצום, על דרך של השלמת מזונות אישה .
המקרים החריגים בהם התחשב בית המשפט לענייני משפחה בכושר ההשתכרות של האישה , היו במקרה בו דובר באישה ש"עבדה כל השנים" ושכבר ´נתנסתה בכך במשך שנים´, ´ילדיה בוגרים ועיתותיה עמה´, ובמקרה אחר ההתייחסות הייתה לבני זוג הנשואים תקופה קצרה עם קרע בלתי ניתן לאיחוי, כשהאישה צעירה המשלימה את תכנית לימודיה לתואר במדעי החברה ויש להניח שתצא ותשתכר כדרכן של נשים בימינו.
זאת ועוד, בשני המקרים לא נשללו מזונות אישה אלא הושלמו מזונות אישה במובן זה שבית המשפט לענייני משפחה פסק מזונות אישה סופיים סכום נמוך מן הצרכים , וכהשלמה למה שבית המשפט לענייני משפחה צפה על פי הראיות שהאישה מסוגלת להשתכר .
