Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
Filter by Categories
בגידות
בית הדין הרבני
בית המשפט לענייני משפחה
הילדים שלך
הסכמים
חברות משפחתיות
חלוקת רכוש
ידועים בציבור
כל ההתחלות קשות
מזונות אישה
מזונות ילדים
משמורת
משפחה ופלילים
עו"ד גירושין

חזקת הגיל הרך ומשמורת משותפת

מדריך גירושין מגזין גטup > משמורת > חזקת הגיל הרך ומשמורת משותפת

חזקת הגיל הרך ומשמורת משותפת

"חזקת הגיל הרך" ומשמורת משותפת – הקיימת סתירה בין השתיים?

א. חזקת הגיל הרך

 משמורתם ואפוטרופוסם של קטינים במדינת ישראל, מעוגנים בהוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית") הקובע בסעיף 25 כי בהעדר הסכמה בין הורים לעניין משמורת הקטין, רשאי ביהמ"ש לקבוע את ענייני משמורת הקטין "…ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
הוראת חוק זו ידועה כ"חזקת הגיל הרך" וקובעת כי טובת הקטינים עד גיל 6 להיות ברוב המקרים במשמורת אימם, כאשר חזקה זו ניתנת לסתירה ויתכן ובמקרה ספציפי זה או אחר, יהא מקום לקיים חריג לחזקת הגיל הרך.

ב. שינוי במגמת הפסיקה הישראלית ואימוץ עיקרון השוויון בין המינים לעניין משמורת קטינים, הגם בגיל הרך

 במשך שנים ארוכות נהגו בתי המשפט לפסוק משמורת מלאה, בדרך כלל לאם, בעיקר עת היו מעורבים קטינים רכים בשנים.
עם השנים ובעיקר לאחר הגשת דו"ח הביניים של ועדת שניט בחודש אפריל 2008, אנו עדים לשינוי בפסיקה הישראלית ברוח המגמה השוויונית בין המגדרים, אשר קבעה, לא אחת, משמורת משותפת להורים גם יחד, כשטובת הקטין היא ורק היא אשר הנחתה את ביהמ"ש בקביעת החלטתו זו, ונראה כי כבר אז החל כרסום גם ב"חזקת הגיל הרך".
יודגש כי פסקי הדין אשר קבעו משמורת משותפת להורים על קטינים בגיל הרך, הינם מעטים וזאת משום שבתי המשפט ראו בקביעה זו כסתירה להוראות חוק הכשרות המשפטית אשר מנחות אותם בהחלטותיהם.
בע"א 493/85 פדידה נ' פדידה, פ"ד לט(3) 578,584, עמד ביהמ"ש כי חזקת הגיל הרך היא רק אחד השיקולים הנשקלים באשר לקביעה בידי מי יוחזק קטין והיא אינה השיקול הבלעדי- "חזקת הגיל הרך אינה שיקול יחיד לדיון שימנע דיון ענייני".
בבג"ץ 672/84 אברבוך נ' אברבוך, פ"ד לט(1) 57,64 הבהיר ביהמ"ש כי חזקת הגיל הרך ניתנת לסתירה- "ברגיל מקומו של ילד בן שלוש הוא בחיק אמו, אך אין זה כלל בל יעבור".
בע"מ (ת"א) 1125/99 (לא פורסם) התייחס כב' השופט חיים פורת לשינוי מעמדה של חזקת הגיל הרך, עקב חלוף השנים , באומרו כדלהלן:
"חזקת הגיל הרך נקבעה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לפני כמעט ארבעים שנה, עת המציאות החברתית היתה שונה. בעבר, היתה מקובלת מציאות בה מילאו נשים בפועל את תפקיד הטיפול בילדים בעוד האבות השקיעו בחיפוש אחר פרנסה. אולם, מגמה זו השתנתה. קיים שוויון בין הורים בכל הנוגע לזכות ולאחריות למילוי תפקיד המשמורנים. זאת בשל השינוי במציאות החיים, שבה חלפה חלוקת התפקידים המסורתית בין ההורים. יתר על כן, גם התרבו דעות המרבות בחשיבותו של האב בחיי הילד…"
בתמ"ש (י-ם) 19660/07 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו) שניתן ביום 3.9.08, קבע כבוד השופט בן ציון גרינברגר כי נסיבות המקרה, על אף שמדובר בקטינים המצויים בחזקת הגיל הרך, מצדיקות משמורת משותפת.
בפס"ד זה התנגדה האם נחרצות להמלצת פק"ס אשר קבעה משמורת משותפת וטענה כי יש לפסוק, כפי שנפסק בד"כ, שחזקת הגיל הרך מחייבת שהמשמורת תינתן לאם בלבד. כבוד השופט גרינברגר גרס לעניין טענתה של האם בדבר חזקת הגיל הרך כי:
"ראשית, הלכה פסוקה כי שיקול זה הוא רק אחד מהשיקולים אשר יש לקחת בחשבון ביחס לקביעה בידי מי יוחזקו הקטינים, והיא אינה שיקול בלעדי. הוראות סעיף 25 לחוק מחייבות את בית המשפט לדון בעניין משמורתו של קטין על בסיס עיקרון "טובת הילד". עיקרון זה טומן בחובו את מכלול השיקולים שיכולים להיות מובאים בחשבון והוא מתווה בפני בית המשפט את הכלל כי בחינתו של כל שיקול תיעשה מזווית הראיה של הקטין, מה היא טובתו וטובתו שלו בלבד. שנית, נחיצות החזקה מוטלת בספק כיום והיא נבחנת מחדש ואף אם היא עומדת על כנה, מן הראוי לציין שיש המתנגדים לה. שלישית, אין המדובר בענייננו בהענקת המשמורת לאב בלבד, תוך פסיקה בניגוד לחזקה, אלא המדובר בהמלצה למשמורת משותפת, וספק אם יש להסיק באופן גורף כי משמורת משותפת וחזקת הגיל הרך אכן סותרות זה את זו".
בפסק דין זה גרס כבוד השופט גרינברגר כי ספק אם בכלל קיימת סתירה בין חזקת הגיל הרך לבין משמורת משותפת, שהרי המשמורת נותרת עודנה אצל האם, אם כי לא רק.
בכך סלל כבוד ביהמ"ש דרך לקביעת משמורת משותפת בגיל הרך ללא פגיעה בהוראות חוק הכשרות המשפטית.

ג. המלצות דו"ח וועדת שניט ותזכיר חוק

 המלצות דו"ח וועדת שניט, אשר פורסמו בשנת 2011, המליצו על אימוץ מודל של "אחריות הורית משותפת" המעמידה את טובת הילד כ"שיקול ראשון במעלה", ביטול חזקת הגיל הרך ושותפות, יחד ולחוד, באחריות ההורית למימוש זכויות הילד, אשר נשענת על מחקרים פסיכולוגיים עדכניים ועל אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד.
עפ"י המלצת דו"ח ועדת שניט בעניין חזקת הגיל הרך, כל ילד הוא אדם עצמאי, ומשכך טובתו ואופן מימוש זכויותיו על ידי הוריו במשותף צריכה להיבחן באופן אינדיווידואלי בעת קביעת הסדרי ההורות בגירושין. לכן אין מקום לקבוע חזקה כמו "חזקת הגיל הרך", לאופן מימוש טובת הילד וזכויותיו.
הוועדה המליצה לשר המשפטים על נוסח חוק אשר את מרבית סעיפי הפרק העוסק בהורים וילדיהם הקטינים שבחוק הכשרות הוראות חוק הכשרות המשפטית הישן משנת 1962.
ביום 6.9.12 פרסם משרד המשפטים תזכיר חוק הורים וילדיהם, התשע"ב-2012 (להלן: "תזכיר החוק"), שגולת הכותרת שלו הוא ביטול חזקת הגיל הרך. תזכיר החוק הסדיר את נושא האחריות ההורית למימוש זכויות הילד על פי האמנה, הן במסגרת המשפחתית והן לאחר פירוד ההורים. בין היתר, קבע תזכיר החוק כי היות וזכותו של הילד היא ששני הוריו יהיו אחראים לגידולו ולהתפתחותו ושיהיה לו קשר אישי, ישיר ורציף עם כל אחד מהם, אין מקום להמשיך את החזקה הנוהגת לפיה ילד עד גיל 6 יהא בחזקת אמו. תזכיר החוק קבע קווים מנחים להורים ולבית המשפט כשההורים אינם מגיעים להסכמה ביניהם להסדרת חלוקת האחריות ההורית, מימושה וכיצד יש להפעיל את עיקרון טובת הילד.
 ד. המלצות וועדת שניט ותזכיר החוק דרים בכפיפה אחת עם הוראת חוק הכשרות המשפטית בדבר "חזקת הגיל הרך"
 המלצות וועדת שניט ופרסום תזכיר החוק לא הבשילו עד כה לכדי חוק המחייב את בתי המשפט בישראל, ואולם עצם פרסומם יצר בפועל שינוי אשר בעקבותיו ניתנו פסקי דין למשמורת משותפת בכלל, חרף המצב החוקי השורר במדינת ישראל אשר נותר כשהיה.
כבוד השופטת חני שירה הסבירה היטב בתמ"ש (ראשל"צ) 29024/06 ט.ל נ' א.ל (פורסם בנבו) בפסק דין שניתן ביום 23.2.12, מדוע המלצות ועדת שניט מקדמות את טובת הילד, כאשר היא קבעה אחריות הורית משותפת:
" המלצות ועדת שניט טרם הפכו לחוק מחייב והנן כאמור בגדר המלצות, אך לאמור בהן ראוי כי יינתן משקל רב.
…לטעמי, ההגדרה המשפטית של "משמורת" או חזקה, איננה משמעותית לא בכלל ולא כאן. ולא רק שאיננה משמעותית אלא שהיא מהווה בשל הנפח הלא נכון שניתן לה בציבור, לעיתים גם בפסיקה, בסיס למאבקי כח וכבוד בין ההורים. החשיבות שביחסי הורים, ילדים איננה בהגדרה אלא בתוכן ובמימוש. הזמן בו שוהים הילדים עם כל אחד מההורים הוא משמעותי, מעורבותם של ההורים בחיי הילדים, נטילת אחריות, אחריות יום יומית אישית, כלכלית, והמקום הנותן להורה האחר ולמשפחה המורחבת, היא העיקר.
…משכך, ולמרות שבהחלטה הזמנית נקטתי במונח של העברת משמורת זמנית, מהאם שהיתה ההורה המשמורן עד אותה החלטה, לאב, בבואי היום, לתת הכרעה סופית במסגרת פסק הדין, בנסיבות תיק זה לא אעשה עוד שימוש במונחים אלה. מצאתי לנכון, לצאת מההגדרות המעצימות הורה אחד ומדירות את האחר ולהביא לחלוקת האחריות ההורית בין ההורים, בתקווה להביא לסיום המאבק.
לא כך יהיה, תמיד פתוחה הדרך להביא לשינוי נוסף והכל בהתאם לטובת הקטינים שהיא השיקול הראשון במעלה כהגדרת האמנה".
בתמ"ש (ת"א) 8309-06-11 ק.ש נ' מ.ע.ב (פורסם בנבו) קבע כבוד השופט יהורם שקד כי אין בדעתו ליתן כל חשיבות ל"חזקת הגיל הרך" וכי יבחן אך ורק את טובתה של הקטינה:
"כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך… עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך.
המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962 (להלן: "החוק"), הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צורכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו… במשפט קטינים, מן המפורסמות שעקרון טובת הילד הינו העיקר ומפניו ייסוגו כל יתר העקרונות. קיים חשש מובנה כי אם וככל שבית המשפט יטה ליתן חשיבות כלשהי לחזקת הגיל הרך, עלול הדבר לפגוע בטובתו של הילד הספציפי… לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה".
יצוין בעניין זה כי ביהמ"ש הנכבד הותיר בסופו של יום את המשמורת אצל האם אך הרחיב את הסדרי הראיה עם האב והאחריות ההורית.
בפסק דין יוצא דופן, בו הותיר כבוד ביהמ"ש המחוזי את החלטת ביהמ"ש קמא על כנה, החלטה אשר קבעה משמורת משותפת לשני ההורים, קבע כבוד שופט שאול שוחט בפרשנות יצירתית המזכירה את פרשנותו של כבוד השופט גרינברגר לעיל, כי אין כל סתירה בין חזקת הגיל הרך לבין קביעת משמורת משותפת, כיוון שהמשמורת לא נשללה מהאם, והיא נותרה משמורנית על בנה, אם כי יחד עם האב, וכך יצר מסלול לאימוץ המלצות דו"ח וועדת שניט ותזכיר החוק מבלי לפגוע בהוראות חוק הכשרות המשפטית אשר עומדות על כנן. כבוד השופט שוחט קבע ברמ"ש 56347-11-12 (לא פורסם) כי:
"החלטת ביהמ"ש קמא, איננה מבטלת את חזקת הגיל הרך. המשמורת על הקטין לא נשללה מהמבקשת. היא נותרה משמורנית על בנה, אם כי יחד עם המשיב."
 ה. לסיכום
כפי שניתן להיווכח, עם השנים נוצרה מגמה בפסיקה לשוויון בין המגדרים בקביעת משמורת קטינים, גם בגיל הרך, וזאת בשל הצורך והשינוי במציאות הישראלית בה אמהות יוצאות לעבוד ואבות משתתפים בגידול הילדים באופן פעיל, מציאות אשר אינה עולה בקנה אחד עם הדוקטרינה אשר גובשה במסגרת הוראת חוק הכשרות המשפטית בעניין "חזקת הגיל הרך".
עד אשר לא יתוקנו הוראות חוק הכשרות המשפטית, הרי שחזקת הגיל הרך שרירה וקיימת והיא המנחה את בתי המשפט בקביעת משמורת קטינים בגיל הרך.
יחד עם זאת, עינינו הרואות כי גם ללא אימוץ המלצות דו"ח וועדת שניט ע"י חקיקה מסודרת, ניתן לעשות שימוש בהמלצותיה מבלי לפגוע בהוראות חוק הכשרות המשפטית, שהרי כפי שגרס כבוד השופט גרינברגר ואף קבע זאת כבוד השופט שוחט בפס"ד של ביהמ"ש המחוזי – אין כל סתירה בין "חזקת גיל הרך" לבין קביעת משמורת משותפת בגיל הרך, משום שגם במשמורת משותפת נותרת המשמורת בידי האם.
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support

לתיאום פגישת ייעוץ
עם עו"ד רות דיין

מעדיפים להשאיר פרטים טלפונית? 03-6708888
התחייבות לדיסקרטיות מוחלטת

לקבלת ייעוץ משפטי פרטני