Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
Filter by Categories
בגידות
בית הדין הרבני
בית המשפט לענייני משפחה
הילדים שלך
הסכמים
חברות משפחתיות
חלוקת רכוש
ידועים בציבור
כל ההתחלות קשות
מזונות אישה
מזונות ילדים
משמורת
משפחה ופלילים
עו"ד גירושין

האם צהרון הינו בגדר הוצאה חינוכית גם אם לא צוין בהסכם?

מדריך גירושין מגזין גטup > מזונות ילדים > האם צהרון הינו בגדר הוצאה חינוכית גם אם לא צוין בהסכם?

האם נכונה הפרשנות כי הוצאות חינוך שהוסדרו בהסכם פשרה בין בני זוג כוללות גם צהרון?

האב הגיש ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל כי הוא מחוייב בתשלום מחצית הוצאות צהרון, אשר בו שוהה בתם של הצדדים שנמצאת במשמורת האם. לטענתו מדובר בהוצאות שלא נכללו בהסכם הפשרה בין הצדדים שנערכה על ידי יחידת הסיוע. בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דן והכריע בשאלה.

המסקנה המתבקשת – אל תערכו הסכם ללא ייעוץ משפטי.

החיוב במזונות הקטינה נקבע בין הצדדים בהסכמה במסגרת הסכם פשרה שערכה יחידת הסיוע שליד בית המשפט. הבעייתיות נשוא המחלוקת נעוצה בעובדה שהסכם הפשרה לא כלל את המילה צהרון שכן זו הייתה לשונו:

הסכם זה אושר כמות שהוא על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

רשמת ההוצאה לפועל פירשה את ההסכם ככזה הכולל הסכמה לחיוב של האב בהוצאות צהרון, כיוון שלדעתה חיוב בצהרון נכנס בגדרן של הוצאות חינוך ושכר לימוד, בהן התחייב האב לשאת באופן יחסי (מחצית).

בית המשפט הנכבד קבע כי בנסיבות המקרה נפלה טעות מלפני כב' רשמת ההוצאה לפועל בכל הנוגע לפרשנות ההסכם שבין הצדדים, ועל כן יש לקבל הערעור.

בפתח הדברים ציין בית המשפט כי ההכרעה של רשמת ההוצאה לפועל נעשתה בסמכות, ולא תוך חריגה ממנה כפי שניסה לשכנע האב. הדיבור "הוצאות חריגות" משמש כר פורה למחלוקות בין צדדים בענייני מזונות ועניינים אלה מובאים תדיר בפני רשמי ההוצאה לפועל המוסמכים להכריע במחלוקות אלו בעניין פרשנות פסקי הדין כדי להקל על אכיפתם ולייתר פניה נוספת לבתי המשפט.

אך יחד עם זאת, מרחב הפרשנות מוגבל לפי כללי הפרשנות הנהוגים, ורשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לקרוא לתוך ההחלטה השיפוטית את שלא נכתב בה (קל וחומר במקרה שמדובר בהסכם שערכו הצדדים ולא בפסק דין).

בית המשפט הנכבד דן בשאלה האם די בלשון ההסכם או שמא יש לפנות לאומד דעת הצדדים. בית המשפט הפנה לתיקון 2 לחוק החוזים (חלק כללי) התשע"א-2011 אשר תיקן את סעיף 25 לעניין פרשנות חוזה וכעת ההוראה קובעת כך:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

פסיקת בית המשפט העליון לאחר התיקון קבעה כי התיקון למעשה עיגן את כללי הפרשנות שפיתחה ההלכה הפסוקה ואלו הם:

א. חוזה יפורש הן על פי לשון החוזה והן לפי נסיבות העניין, אולם מקום שבו אומד דעת הצדדים משתמע מפורשות מלשון החוזה תיתנן הבכורה ללשון (להלן: 'חזקת הבכורה')

ב. מקום שאומד דעת הצדדים לא מתפרש במפורש מלשונו של החוזה, הבכורה היא לנסיבות העניין או כפי שמשתמע מתוך החוזה.

ג. חזקת הבכורה ללשון החוזה ניתנת לסתירה מקום שבית המשפט למד מתוך הנסיבות שהלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון וכי למעשה עשויה היא להתפרש בדרכי אחרות מאלו שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית.

ד. חזקת הבכורה מבטאת את משקלה החשוב והמשמעותי של הלשון. אבל היותה ניתנת לסתירה מבטא את העובדה כי חרף המשקל הרב של הלשון, לא מדובר בגורם בלעדי בפרשנות.

בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין לא נסתרה חזקת הבכורה שיש ללשון ההסכם בין הצדדים. לשון ההסכם ברורה, והמילה "צהרון" לא נכללת בו.  כך גם לא נכלל הביטוי "טיפול", "דמי טיפול" או "שמרטפות" או "השגחה".

הצדדים קבעו בהסכם כי בנוסף לסכום הקבוע והשוטף של המזונות יישא האב בחלקים שווים של הוצאות שפורטו בהסכם, ובאותן הוצאות אין זכר למילה "צהרון". לא נרשם כי החיוב בהוצאות חינוך הוא "לרבות" ההוצאות שפורטו שם, וכך גם לא נרשם כי האב ישתתף במחצית "כל" ההוצאות החינוכיות ו/או הרפואיות שיהיו לקטינה. לכן יש להניח כי הצדדים התכוונו אך ורק לאותן הוצאות שנרשמו במפורש ולא להוצאות נוספות.

רמת הפירוט שבהסכם: אילו הלשון הייתה כללית ולא היה פירוט בהסכם של ההוצאות הנוספות בהן אמור המערער להשתתף, קל יותר היה להתערב ולקבוע כי באמצעות פרשנות שיפוטית מכלילים אנו הוצאות שהצדדים לא רשמו "ברחל בתך הקטנה". עם זאת, מצב הדברים שונה בענייננו לאור רמת הפירוט של ההוצאות הנוספות (חריגות) שהצדדים קבעו כי האב ישתתף בהם במחציות.

גם מנסיבות אחרות קשה לראות כיצד ניתן לכלול בפרשנות ההסכם את המושג צהרון כחלק מהוצאות חינוך: בכתב התביעה למזונות לא נתבקש האב להיות מחויב בתשלום צהרון. בנוסף, ההסכם נערך שהקטינה הייתה בת שנתיים כך שהוצאת הצהרון בוודאי נשקלה או שהאם הייתה יכולה לצפות אותה.

אין בפסיקת בית המשפט העליון קביעה חד משמעית לפיה צהרון מהווה חלק מהוצאות החינוך של הקטינה. די בעובדה שקיימת פסיקה הרואה בצהרון "דמי טיפול" ולא הוצאה חינוכית כדי שנטל ההוכחה להראות אחר יעבור לכתפיה של האם.

גם בספרה של הרשמת שוורץ, מזונות הליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל, נרשם בהקשר זה כי הוצאות חינוך מתייחסות בדרך כלל לאגרות בית ספר, ספרי לימוד, ציוד, חוגים, קייטנות ושיעורי עזר.

צוטטה פסיקת בית משפט מחוזי בתל אביב לפיה, שהיית ילדים בצהרון אחר הצהריים כבר אינה "לצרכי חינוך" אלא נועדה לאפשר לאם לעבוד ומדובר בצורך של האם ולא של הילד (עע"מ (ת"א) 64/55 ש. נ' פלונית (קטינה), ניתן ביום 4/7/50 ופורסם בנבו).

סיכום

צהרון הייתה הוצאה שיכלו הצדדים לצפות. חרף זאת, הצדדים לא כללו הצהרון בגדר ההוצאות שהאב מתחייב לשלם מחציתן.

הצהרון איננה הוצאה חינוכית מובהקת. היא קרובה יותר להוצאה המשתייכת לאב מזונות מסוג "דמי טיפול" (תכלית הצהרון הוא לשמור על הילדים, ליתן ארוחה חמה ומסגרת חברתית מתם שעות הסיום במסגרת החינוכית הפורמלית ועד שעת סיום עבודת ההורה המשמורן). הצדדים לא כללו כל הוצאה של "דמי טיפול" במסגרת ההסכם.

לאור כל האמור מלעיל ובשעה שלא נמצא עיגון בהסכם שערכו הצדדים ביחידת הסיוע לפרשנות הוצאות החינוך ככאלה שיכללו גם את הצהרון, דין הערעור להתקבל בחיוב.

האם חויבה בהוצאות בסך 2,500 ₪ . פסק הדין ניתן ביום 7.8.2017.

[elementor-template id="4045"]

לתיאום פגישת ייעוץ
עם עו"ד רות דיין

    מעדיפים להשאיר פרטים טלפונית? 03-6708888
    התחייבות לדיסקרטיות מוחלטת

    לקבלת ייעוץ משפטי פרטני