לאחרונה פורסם, כי בקרוב תובא לאישור הממשלה הצעת חוק העוסקת בענייני משמורת ואפוטרופסות של קטין, מקום בו הוריו התגרשו ולא הגיעו לכדי הסכם. פרסומים אלו עוררו הדים רבים וגררו ביקורות מכל מני גורמים, בין היתר ביקורת חריפה מארגוני נשים.
כיום, בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות"), המשמורת והאפוטרופסות של קטין, מקום בו לא הגיעו הוריו להסדר, נקבעת על ידי בית-המשפט "כפי שיראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת" (ס' 25 לחוק הכשרות). הוראה זו של החוק, מוכרת גם כ"חזקת הגיל הרך", ולמעשה קובעת כי טובתו של קטין, עד גיל 6, תהיה ברוב המקרים אצל האם.
בשנת 2005 הוקמה הועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין, בראשותו של פרופסור דן שניט. ועדה זו הגישה את הדוח הסופי שלה רק ב-2011, וכעת גובשה טיוטת הצעת החוק לממשלה בעקבות מסקנותיה. הועדה הציעה לבטל לחלוטין את חזקת הגיל הרך, לאמץ את המודל של "אחריות משותפת" בין שני ההורים ולהעמיד את "טובת הילד" בראש סדר העדיפויות לעניין קביעת המשמורת. בעקבות ביקורת על ביטולה המוחלט של חזקת הגיל הרך, הוחלט בסופו של יום לקבוע בחוק כי חזקת הגיל הרך תוגבל לגיל שנתיים (במקום לגיל שש, בנוסחו של החוק היום).
האם כניסתו של חוק זה לתוקף תביא עמה שינוי של ממש?
נראה כי במרוצת השנים, הפסיקה בישראל נוטה יותר ויותר לכיוון של שוויון בין האם לאב, וכי לנגד עיניו של בית המשפט עומדת, ראשונה בחשיבותה – טובתו של הילד. על אף שהצעת החוק טרם נדונה ונתקבלה, החוק טרם שונה, וחזקת הגיל הרך הקבועה בו עומדת עדיין בעינה, פסק ביהמ"ש במהלך השנים פסיקות שסותרות לעיתים את חזקת הגיל הרך ובוחנת הלכה למעשה כל מקרה לגופו, בשים לב לטובת הילד.
כך למשל בע"א 493/85 פדידה נ' פדידה, פ"ד לט(1)64, 57 קבע בית המשפט כי חזקת הגיל הרך לא מהווה שיקול בלעדי וכי "כרגיל, מקומו של ילד בן שלוש הוא בחיק אמו, אך אין זה כלל בל-יעבור".
במקרה אחר, מבקר בית המשפט את השימוש בחזקת הגיל הרך "המיושנת", שאינה מתאימה לאורח החיים המודרני, בקובעו כי: "חזקת הגיל הרך נקבעה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לפני כמעט ארבעים שנה, עת המציאות החברתית היתה שונה.
בעבר, היתה מקובלת מציאות בה מילאו הנשים בפועל את תפקיד הטיפול בילדים בעוד האבות השקיעו בחיפוש אחר פרנסה. אולם, מגמה זו השתנתה. קיים שוויון בין הורים בכל הנוגע לזכות ולאחריות למילוי תפקיד המשמורנים. זאת בשל השינוי במציאות החיים, שבה חלפה חלוקת התפקידים המסורתית בין ההורים.
יתר על כן, גם התרבו דעות המרבות בחשיבותו של האב בחיי הילד… ובמרבית אם לא בכל מדינות ארה"ב בוטלה חזקת הגיל הרך בספרי החוקים בפירוט הקריטריונים לקביעת משמורת ילדים, וקביעת מירב טובתו של הילד. קיום החזקה עלול להגביל מראש את מרחב שיקול דעתם של המומחים המתמנים ע"י ביהמ"ש". (ע"מ 1006/99 ד.ל. נ' כ.ז. (20000) [פורסם בנבו]).
התקדמות נוספת בפסיקה, לה אנו עדים בשנים האחרונות, נעוצה בתפיסתו של בית המשפט את המשמורת המשותפת של בני הזוג. לדידו, יכולה המשמורת המשותפת ללכת יד ביד עם חזקת הגיל הרך והאחת לא סותרת את השניה.
כך בתמ"ש (י-ם) 19660/07 פלונית נ' אלמוני (20088) [פורסם בנבו], קבע בית המשפט כי עקרון טובת הילד טומן בחובו את מכלול השיקולים שיכולים להיות מובאים בחשבון, וחזקת הגיל הרך היא רק אחד מבין השיקולים שיש לשקול.
כמו כן: " נחיצות החזקה מוטלת בספק כיום והיא נבחנת מחדש ואף אם היא עומדת על כנה, מן הראוי לציין שיש המתנגדים לה… אין המדובר בענייננו בהענקת המשמורת לאב בלבד, תוך פסיקה בניגוד לחזקה, אלא המדובר בהמלצה למשמורת משותפת, וספק אם יש להסיק באופן גורף כי משמורת משותפת וחזקת הגיל הרך אכן סותרות זה את זו".
במקרה נוסף שהגיע לפתחו של בית המשפט (תמ"ש 55701-05-12 [טרם פורסם]), הוחלט כי הסכם גירושין שבמסגרתו נקבעה משמורת הקטין לאם, אינו מחייב גם אם קיבל תוקף של פסק דין, ובמקום בו נראה כי טובת הילד מחייבת משמורת משותפת, בית המשפט ייעתר לכך.
בערעור שהוגש בעניין לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 56347-11-12 [טרם פורסם]) חיזק כב' הש' שוחט את החלטת בית המשפט לענייני משפחה ופסק כי: "החלטת ביהמ"ש קמא איננה מבטלת את חזקת הגיל הרך. המשמורת על הקטין לא נשללה מהמבקשת. היא נותרה משמורנית על בנה, אם כי יחד עם המשיב…", לשון אחר, משמורת משותפת וחזקת הגיל הרך אינן סותרות זו את זו.
והנה, לפניכם דוגמא של מקרה (תמ"ש (טב') 23494-01-10 א.ק נ' מ.ש (2013) [פורסם בנבו]) בו בדיון על משמורת קטין בן ארבע, וחרף העובדה ששני ההורים נמצאו ראויים לקבל את המשמורת, הוחלט להעניק את המשמורת דווקא לאב. במקרה זה, לא הייתה נעדרת מסוגלות הורית, אך במאזן השיקולים ובבחינתו של המקרה לגופו, הוחלט כי מתן משמורת לאב תשרת את טובת הילד בצורה הטובה ביותר.
ומכאן, שבכל מקרה נדרש בית המשפט לבחון את אותו המקרה לגופו: "טובת הקטין הינו מושג שמימי ועמום. זוהי אכן מסגרת ההכרעה בכל עניין הנוגע לילדים. אך מהי התמונה בתוך אותה מסגרת? מה יהיו צבעיה? על כך אין תשובה ברורה, מכרעת ואוניברסאלית.
ישנם לכל היותר נסיונות המבוססים על נסיון העבר, שכל ישר, הגיון, חוות דעת מומחים, מחקר, ממצאי ועדות בדיקה וכיוצא באלו מקורות. אם טובת הקטין משולה למסגרת של תמונה, הרי הציור והצבעים נקבעים על ידי הראיות הפרטניות שמובאות בפני בית המשפט. זה האחרון הוא הקובע את סדר הדברים, את משקלם של הפרמטרים השונים, את הרלבנטיות של כל אחד מהשיקולים ותפקידו להציג בסופו של דבר למשפחה שבפניו תמונה מלאה המספרת את סיפור טובת הקטינים הפרטניים שעניינם נדון על ידו."
דומה אם כן, כי כאשר יכנס לתוקפו החוק, לא ישתנה בפועל המצב הנהוג היום. מערך השיקולים עליו מתבסס בית המשפט בבואו לבחון את "טובת הילד" בשאלת משמורת הקטינים לא ישתנה, שכן, בית המשפט "הקדים תרופה למכה", וכבר היום, ערב כניסתו של החוק לתוקף, הוא בוחן כל מקרה לגופו, ומשתדל ליתן משמורת משותפת, מקום בו היא מתאפשרת.
מעדיפים להשאיר פרטים טלפונית? 03-6708888
התחייבות לדיסקרטיות מוחלטת