כבוד השופט שאול שוחט מבית המשפט המחוזי בתל אביב מסמן לשופטי בית המשפט לענייני משפחה: הדין האישי עדיין כאן, וחל במלוא עוצמתו על פסיקת המזונות.
בפסק הדין המדובר (עמ"ש 28592-05-13 אשר פורסם ב-9.11.14) קיבלה אם סך 1,300,000 ₪ ורכשה דירה. האם עתרה לחיוב האב במדור עבור הבן, ותביעתה נדחתה בבית המשפט לענייני משפחה תוך שהיא מחויבת בהוצאות.
בית המשפט המחוזי קבע כי חיובו של אב לשאת בעלות הוצאות המדור של ילדיו הקטינים נגזר מחיובו לשאת בתשלום מזונותיהם הכוללים את כל צרכיהם החיוניים להתפתחותם, לרבות מדורם, וזאת עפ"י הדין האישי של החייב, דהיינו במקרה זה – הדין העברי.
הדין העברי מבוסס על הנחת היסוד שהאב הוא המפרנס העיקרי, הנחה שלא בהכרח מתאימה למציאות התא המשפחתי של המאה ה-21. בעוד שחלוקת הרכוש לעת הגירושין נשלטת ע"י חוק אזרחי ושוויוני, הרי שדיני המזונות נשלטים ע"י עקרונות ההלכה היהודית, ובמשך עשרות שנים מנציחים העדר שוויוניות בתחום זה.
מספר שופטים מבתי המשפט לענייני משפחה כבר פנו לניתוח הלכתי אשר הוביל אותם להחלטות המתוות שוויון מרבי (האפשרי) בנשיאה בעול דמי מזונות ילדים קטינים.
בשנת 2006 מינה שר המשפטים ועדה בראשות פרופ' פנחס שיפמן לבדיקת אופן החיוב של הורים במזונות ילדיהם. המלצות הועדה, אשר פורסמו בשנת 2012, היו שיש להנהיג רפורמה באופן החיוב של הורים בדמי מזונות ילדים (בעיקר ההורה ה-לא משמורן) וכי "על המדינה להתקין נורמה משפטית נאותה לתמיכה כלכלית בילדים מתוך שאיפה לעודד הורות משותפת" (מתוך מסקנות הועדה).
כלומר – נוסחה אחת לחישוב שיעור המזונות, במקום שכל שופט יפסוק לפי שיקול דעתו ובהסתמך על הנתונים המובאים לפניו. העדר נוסחה ברורה ואחידה לחישוב דמי מזונות ומדור מביא לחוסר שוויוניות בין המתדיינים בפני שופטים שונים, חוסר וודאות באשר לסכום המזונות והמדור הצפוי ולריבוי הליכים משפטיים הפוגעים בקטינים וגורמים לעומס על בתי המשפט.
בשנת 2005 כב' השופט שוחט מצא עצמו מתמודד מול קונפליקט בבואו לפסוק בתמ"ש (ת"א) 49130/03 וכבר אז עמד בפסק דינו על הקושי ביישום הוראות הדין האישי תוך שמירה על עקרונות של צדק ושוויון: "…לעיתים, ובעיתותינו אנו, הולכים ורבים המקרים, בהם מביאה הלכה זו לתוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק והשוויון ומטילה נטל כבד יותר על האב בלא לאזן נכונה את הנטל הכלכלי עם חובת האם.
תוצאה זו, הנגרמת אך ורק משום החלתו של הדין האישי כדין הרלבנטי לענייננו עומדת גם בסתירה להוראות סעיף 3 א' לחוק, החלה על חייב במזונות שאין לו דין אישי… עפ"י הוראה זו המגלמת בחובה את עקרון השוויון הצרוף, אביו ואמו של הקטין חייבים במזונותיו, בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא…"
מאז פרסום המלצות ועדת שיפמן היינו עדים לשורה של פסקי דין והחלטות של שופטי בתי המשפט לענייני משפחה אשר ניתנו ברוח ערכי צדק ושוויון תוך "איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות" – כך מתוך המלצות הועדה.
בפסק הדין הנדון עמ"ש 28592-05-13 אשר פורסם ב-9.11.14 קבע בית המשפט המחוזי כי באופן עקרוני אב אינו פטור מחובת תשלום מדור לילדיו גם אם הם גרים בדירה השייכת לאם, תוך שהוא מחלק את החיוב בהתאם לגיל הילדים :
ילדים עד גיל שש נחשבים "קטני קטנים" ובמקרה זה החיוב לזון את הילדים הינו חיוב משפטי עצמאי המוטל על האב בלבד ואינו תלוי במצבו הכלכלי של האב או במצבם הכלכלי של הילדים או של האם. במקרה זה חייב האב לשאת במדורם של הילדים גם אם הם מתגוררים בדירה השייכת לאם. העובדה שהילדים מקבלים את מדורם מאימם אין בה כדי לפטור את האב מתשלום מדור לילדים.
ילדים בגילאים שש עד 15 – כאן הדעות חלוקות האם מדובר בחיוב משפטי עצמאי כמו עד גיל 6 או מדובר בחיוב מדין צדקה. על פי רוב הדעות החיוב הוא חיוב משפטי עצמאי בדומה לחיוב החל עד גיל שש אולם יש הסוברים שחלים דיני נצדקה ואם אין לאב אין לכפותו.
ילדים מעל גיל 15 – החיוב הוא חיוב מדין צדקה ובהתאם לכך יקבע אף היקף החיוב במדור.
כאשר החיוב הוא חיוב משפטי עצמאי כמו לקטני קטנים אין מקום להתחשב בעובדה שהדירה שייכת לאם או שהיא נטלה משכנתא לצורך רכישתה ועל האב לשאת במדור לילדים. החיוב במדור הוא חיוב רעיוני בהתאם לשיעורו של דיור בסיסי שנדר לילדים בנסיבות הענין.
אך כאשר החיוב הוא מדין צדקה יש מקום להתחשב ביכולתם ובהיקף הונם של שני ההורים ולהפחית מחיובו של האב במדור ילדיו את הגדלת רכושה של האם באמצעות תשלום משכנתא או לקחת בחשבון את רכושה.
בית המשפט המחוזי קבע כי יש לחייב את האב בתשלום/השתתפות בעלות הדיור של ילדיו הקטינים גם אם מתגוררים הם בבית אמם שנרכש בכספה שלה ואין כל הוצאה בפועל למימונו, ועוד הוסיף בית המשפט בפסק דינו כי "בראי המשפט העברי אין לפטור את האב מתשלום זה מבחינה עקרונית ויש לבחון את חיובו בגין כך בהתאם לכללי החיוב החלים במשפט העברי בנוגע לגובה החיוב.
דיני המשפחה, אשר נדמה היה כי מתקדמים בצעדים זהירים לכיוונה של מציאות מודרנית ושואפים להתאים עצמם לעקרונות הצדק והשוויון, שבו בדילוגים, בחסות פסק דין זה, לחיקה של ההלכה היהודית.
כב' השופט שאול שוחט (בפסק הדין המדובר): "אין בסיס הלכתי לקבוע עקרונית – נורמטיבית – כי האב פטור מלשאת בחיוב זה (הוצאות המדור) רק משום שדיורם מסופק על ידי האם…" כב' השופט שוחט דימה את נתוני המקרה למצב בו בחרה האם להפקיד את כספיה בחשבון בנק ולא לעשות בהם שימוש לרכישת דירה, אלא לצבור אותם כחיסכון בבנק.
"…על אותו משקל ובדיוק כפי שפורט לעיל את אותו חיסכון ניתן לזקוף כחלק מהכנסותיה של האם וכחלק מיכולותיה לצורך התחשבות בגובה חיובו של האב בעלות הדיור של ילדיו הקטינים בהתאם להלכות שפורטו לעיל, אך אין בכך כדי להקנות לו פטור מלא ברמה העקרונית הנורמטיבית – מלהשתתף בעלות רק זו משום שהקטין מתגורר בדירה שרכשה אמו…".
מכל מקרה, סיכם בית המשפט כי אין לפטור לחלוטין את האב מהשתתפות במדור ילדו בן ה-13. …"…אין הלכה של בית המשפט העליון לפיה פטור אב מהשתתפות בעלות הדיור של ילדיו הקטינים – בכל גיל – מקום שהאם רכשה דירה למגוריה ולמגורי הקטינים – ללא עלות כספית חודשית שמשולמת על ידה."
מעדיפים להשאיר פרטים טלפונית? 03-6708888
התחייבות לדיסקרטיות מוחלטת