אחד המיתוסים הנפוצים הינו שאשה שנכנסה להריון מגבר בניגוד להסכמתו ומבלי שידעה אותו על כך שאינה נוטלת אמצעי מניעה – אינה זכאית לדרוש בשם הילד שנולד מזונות ילדים. מיתוס זה הופרך בשורה של פסקי דין.
בע"א 360/64 אבוטבול נ´ קלוגר פ"ד יט (1) 429, 446 אמר השופט ח. כהן:
"בקיום מגע מיני ללא נישואין, אין אצלנו, מן הבחינה המשפטית, לא משום אי חוקיות ולא משום אי מוסריות, ולא משום הפרה או סיכון של תקנת הציבור או שלומו, ואין בו כדי לשלול או לסכל זכויות תביעה או סעד המוענקות עפ"י דין".
אי שימוש הגבר באמצעי מניעה, בבחינת "יזהר השוכב", לכל היותר הוא בגדר "אשם תורם", ואין בו כדי לפטור את האישה, כשמועלית נגדה טענה של מצג כוזב.
בע"א 5464/93 פייר נ´ פייר מח (3) 857, 861 קבע השופט שמגר:
"גבר המקיים יחסי מין עם אשה, בין בעקבות פתוי ובין בלעדיו, אחראי לתוצאות הטבעיות של מעשיו. פיתוי אינו מעשה מרמה. מי שאינו יכול לעמוד בפיתויים לסוגיהם אינו פטור בשל כך מאחריות למעשיו".
לעניין נטל ההוכחה בתביעות של " גניבת זרע ", אומר פרופסור שיפמן במאמרו בה"ש 80:
"קשיי ההוכחה, מצדיקים כמובן דחיית תביעה שיסודותיה לא הוכחו, כפי שאירע למשל בפרשת (1982) G ,INEG M V. NATHAN שם לא הצליח הגבר להוכיח את טענת התרמית שלו. עם זאת יש שהשאלה העובדתית זוכה להבהרה ברורה, כפי שאירע בפרשת ,PAMELA V. FRANK שבה סיפרה האשה לאדם אחר שהרתה לאבי הילד תוך שימוש במצג כוזב כלפיו, או שהאם עצמה מודה בכך שהצהירה שאיננה מסוגלת להיכנס להריון".
סיכומו של דבר – בתי המשפט נוהגים לדחות תביעות שמוגשות בטענה של " גניבת זרע ", ואינם מקבלים טענה זו כטענת פטור מתשלום מזונות ילדים.
אולי יעניין אתכם גם
