אישה נשואה זכאית לקבלת מזונות אישה מבעלה בסכום שיאפשר לה לשמור על רמת החיים לה הורגלה בעת חייהם המשותפים של בני הזוג. הכלל הוא "עולה עימו ואינה יורדת".
סכום מזונות אישה אמור לכסות את כל צרכי האישה – מזון, ביגוד והנעלה, הוצאות דיור ואחזקת בית, כולל שכר דירה או משכנתא, צרכים נשיים, איפור, חוגים, הוצאות רכב, לימודים וכל שאר ההוצאות אותן הוציאה האישה בעת חייהם המשותפים של הצדדים.
גובה מזונות אישה נקבע הן על פי צרכי האישה, על פי הכנסת הבעל מעבודה ומרכוש ועל פי פוטנציאל ההשתכרות של הבעל.
אם הוגשה תביעת מזונות אישה לבית המשפט לענייני משפחה, יקבע בית המשפט לענייני משפחה את גובה המזונות. אם הבעל הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני וכרך בה את מזונות אישה לפני שהאישה הגישה תביעת מזונות אישה לבית המשפט לענייני משפחה, לבית הדין הרבני תהיה הסמכות לדון במזונות אישה אם התקיימו מספר תנאים משפטיים.
בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני בוחן את הכנסת הבעל בשנה שקדמה להגשת התביעה לתשלום מזונות אישה וכן את פוטנציאל ההשתכרות שלו, על מנת למנוע מבעל שחדל לעבוד בשל הליך הגירושין להתחמק ממחויבותו לתשלום מזונות אישה .
אישה שבגדה בבעלה או אישה שעזבה את הבית ללא סיבה מוצדקת מוכרזת בבית הדין הרבני כאישה מורדת ומאבדת את זכותה לקבלת מזונות אישה . אם האישה מציגה סיבה לעזיבת הבית, מספיק שהסיבה תהא " קלה כנוצה " על מנת שהאישה לא תאבד את זכותה לקבלת מזונות אישה .
אם הבעל עזב את הבית, האישה אינה מאבדת את זכותה לקבלת מזונות אישה רק בשל העובדה שבני הזוג אינם חיים יחדיו.
אישה עובדת שמשכורתה והכנסתה מספיקים לה לכיסוי כל צרכיה – אינה זכאית לתשלום מזונות אישה . אם משכורתה של האישה נמוכה והיא הורגלה לרמת חיים גבוהה יותר, מחייב הבעל בתשלום " השלמת מזונות אישה ".
הכלל הבסיסי הוא שאישה אינה חייבת לעבוד ואין להתייחס לפוטנציאל ההשתכרות שלה אלא במקרים נדירים. בתי המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני התחשבו בפוטנציאל ההשתכרות של האישה כאשר האישה הינה בעלת מקצוע שעבדה במשך שנים רבות, ילדי הצדדים בגרו, ועיתותיה בידיה, או במקרים של נישואין קצרים מאוד. במקרה בו אישה לא עבדה שנים רבות – לא ניתן לחייב אותה לצאת ולעבוד.
הבעל צריך להמשיך ולשלם מזונות אישה עד גירושין או עד שניתן פסק דין לגירושין המחייב את האישה להתגרש מהבעל והיא מסרבת לעשות כן.