האם אישה שיוזמת את הליך הגירושין ומגישה תביעת גירושין זכאית לכתובה ולתוספת כתובה?

לאחרונה דן בית הדין הרבני האזורי בחיפה בשאלה האם הגשת תביעת גירושין על ידי האישה שוללת את זכאותה לכתובה ותוספת כתובה. תמצתנו עבור קוראינו את עיקרי הדברים מתוך פסק הדין (מספר הליך ‏897143/2).

רקע על הצדדים

הצדדים נישאו כדמו"י בשנת 1977. בשנת 2012 הגישה האישה תביעת גירושין, ובסוף שנת 2013 בני הזוג התגרשו. הצדדים ניהלו הליך רכושי בבית המשפט לענייני משפחה, ובסופו של יום ניתן פסק דין הקובע שעל אף שמדובר בכספים וזכויות שמקורן מירושת הורי האישה, האיש זכאי לסך של כ- 500 אלף ₪. האישה הגישה לבית הדין תביעת כתובה. כתובת האישה היא בסך 100 אלף ל"י, ונכון להיום שווי הכתובה צמוד למדד הינו בסך 127,230 ₪.

טענות האישה על התנהלות בעלה לאורך השנים היו כי האיש הוא לא אדם ישר. האיש מעולם לא עבד בעבודה קבועה. בכל מקום שהיה עובד היה עוזב את העבודה לאחר תקופה קצרה או שפוטר בגלל חוסר יושרה. הוא היה נוהג לגנוב ממקום עבודתו עד שהיה נתפס. הוא ניצל את האישה ואת אמה להוציא מהם כספים.

אמה של האישה קנתה לאיש מכוניות ומשאיות על מנת לעזור לצדדים כדי שהאיש לא יהיה בטל בבית. אך הוא היה דואג למכור את המשאיות או כלי העבודה ולהעלים את הכסף. האישה בטחה בו אך הוא ניצל אותה כשכל עניינו היה בכספה של אמה. למרות התנהלות זו של הבעל, האישה עשתה הכל בכדי לשמור על שלמות הבית והמשפחה, עד שגילתה האישה שבעלה בוגד בה עם נשים אחרות. מעשי הבגידות של הבעל הביאו את האישה להגיש תביעת גירושין.

מנגד הבעל הכחיש את הטענות והגיש תביעה לשלום בית. בית הדין התביעה קבע כי התביעה אינה כנה. נקבע כי 'האיש אינו מעוניין כלל בשלום בית וכל מטרתו היא כסף וכסף'. הדבר היחיד שעניין אותו זה כספי הירושה של האישה. הצדדים חיו לאורך כל הזמן הן לפני הנישואין והן אחרי הנישואין בדירת אם האישה ועל חשבונה, והיא זו אשר מימנה את הצדדים.

מסקנות אלו של בית הדין כי תביעת האיש לשלום בית אינה כנה ונובעת משיקולי רווח הפסד, נתמכו גם על ידי חוות הדעת של יחידת הסיוע ויועצת נישואין. לדברי בית הדין, "אין ספק שכל המעיין בדברי יחידת הסיוע והיועצת יווכח שתביעת שלום הבית של האיש אינה כנה כלל ומקורה של התביעה – בצע כסף".

השאלה המשפטית – האם הגשת תביעת גירושין על ידי האישה שוללת את זכאותה לכתובה ותוספת כתובה ?

בית הדין סקר את ההלכה וקבעה כי מקום בו האישה תובעת גירושין וסיבת הגירושין בגללה אין לה תוספת כתובה, אבל אם סיבת הגירושין מעשיו של הבעל יש לה תוספת כתובה גם אם היא זו שתבעה גירושין.

אם כן במקרה זה הסיבה שהביאה את האישה לתביעת הגירושין ופרידת הזוג הינה בגידות האיש ולכן אין ספק שתביעתה מוצדקת ומגיע לה הכתובה. האישה הצליחה להוכיח שהגירושין באו מחמת התנהגות הבעל. נקבע שאין ספק כי האיש בגד עם מספר נשים ולא הייתה זו מעידה חד פעמית, ובנוסף כי החל האיש לצער את האישה ולהתווכח איתה בכל נושא ואינו נותן לה מנוחה.

כל זאת כשהאישה הוכיחה שהגירושין מחמת הבעל. אולם יש לדון מה הדין כשהאישה תובעת גירושין והבעל מסכים להתגרש ואין לקבוע מי מהם גורם את הגירושין, או היכן שהאישה תובעת גירושין בטענות שונות ולא הוכיחה את טענותיה והבעל מסכים להתגרש – האם במקרים אלו יש לאישה תוספת כתובה ?

בית הדין קבע בהתאם להלכה כי כל עוד ולא הכריזו על האישה כמורדת, אף על פי שהיא תובעת הגירושין, הואיל והבעל מסכים להתגרש חייב הבעל בתוספת כתובה גם כשאין לאישה טענות המספקות לחיוב בגט.

ב"כ האישה טענה כי במקרה זה סכום הכתובה אינו מוגזם כאשר ידוע כי האיש קיבל כספים מהאישה על סך 500 אלף ש"ח, וכי הוא נהנה מכספי ירושה של האישה לכן יש חייבו במלוא סך הכתובה. עוד טענה ב"כ האישה כי אין לבית הדין להתיר לבעל לעשות עושר ולא במשפט, וכי אילו היו מתדיינים בבית הדין הרבני לא היה זכאי הלכתית לכספים שמקורם בירושה.

בית הדין הבהיר כי אין הוא נכנס לסוגיה זאת מאחר ומחויב לעיקרון כיבוד ערכאות, ואם פנתה האישה לבית המשפט בעניין זה ופסק מה שפסק בית המשפט אין בית הדין מתערב אם באמת זכאי האיש לכספי הירושה או לא זכאי, ואין בדברים אלו בכדי להשפיע על ההחלטה האם האישה אכן זכאית לכתובתה או לא זכאית.

בית הדין פסק כי האישה זכאית למלוא כתובתה ע"ס 100 זוז (לדעת מר"ן 18.75 דרהם שהם כ־ 60 גרם כסף טהור) בתוספת 127,230 ש"ח. סה"כ הכתובה 127,700 ש"ח.

אם ברצונכם לדעת עוד על הליכי גירושין בבית הדין הרבני לחצו כאן