מהי אישה מורדת ומהו בעל מורד – גירושין בבית הדין הרבני

אישה מורדת

ישנה הבחנה בין אישה מורדת לבין אישה מעין מורדת: אישה העוזבת את בית בעלה, מסיבות שאין בית הדין הרבני מוכן לקבלן תיחשב אישה מורדת חרף הסכמתה לקבל את בעלה ולחיות עמו חיי אישות כשיבוא לביתה; אישה מורדת היא זו המסרבת לחיי אישות.

"מעין מורדת" היא: שמסיבות שונות היא אינה מוכנה להעתיק את מקום מגוריה למקום רחוק וזר". העולה מדבריו מעין מורדת היא זו אשר מוכנה לחיי אישות, אך מסיבות אלו ואחרות אינה מוכנה לגור בבית המסוים הנוכחי של הבעל. היא מוכנה לגור איתו במשותף, אך בבית אחר.

המרידה היא משבר שורשי, ולעומתה ה"מעין מורדת", היא משבר ארעי שאינו שורשי.

ההשלכות המשפטיות של היות האישה "מעין מורדת", נוגעות לעניין אחד בלבד – פטור הבעל מתשלום מזונות אישה. המורדת, לעומתה, זוכה להתייחסות מחמירה כולל פגיעה בכתובתה וכדו´. טעם הדין מובא בבית שמואל (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ע, סעיף לה) כי "היא משועבדת לעמוד לפניו תמיד ולשמש לו ולאכול עמו".

בעל מורד

הגדרתו של בעל מורד אף היא נוגעת לענייני האישות. שרשבסקי: דיני משפחה, הוצאת ראובן מס, מהדורה רביעית, ירושלים, תשנ"ג, עמ´ 191 – 195, "המושג בעל מורד. אם הבעל אמנם יכול לבוא עליה, אבל מסרב לקיים את חיובו לעונה מתוך שנאה או כעס נגד אשתו או מפני שהוא איתה בריב או כדי להכריחה לקחת את הגט או מפני שנתן עיניו באחרת, או מאיזה שהוא טעם בלתי מוצדק אחר, הוא נקרא ´בעל מורד´".

בעוד שיש משמעות להחלת דין מעין מורדת לעניין פטור מתשלום מזונות האישה, הרי שאין כל משמעות להחלת דין "מעין מורד" וזאת, משום שהבעל חב ממילא בתשלום מזונות האישה, בין מורד ובין לא מורד.

לאור דברים אלו ניתן היה להניח שעזיבת הבעל את הבית לצורך מגורים משותפים עם אישה אחרת, תחשב מרידה של ממש (ולא רק "מעין מורד"), על פי ההגדרות דלעיל.

כיצד מכריזים שהבעל הוא מורד ?

"אם הבעל בבחינת בעל מורד, זכאית האישה לדרוש את הגט ואם יהיה צורך כופים את הבעל לתת את הגט ועד שייתן הוא את הגט חייב במזונותיה. כמו כן היא זכאית כל עוד שהוא עומד במרדו, להגדלת כתובתה מדי שבוע בשבוע…". שרשבסקי (שם, עמ´ 191): אך הוא מביא דעה נוספת שעל פיה אם הבעל המורד מוכן לגרש מיד את האישה, אין מוסיפים על כתובתה ואין לה עוד מזונות אישה אם היא מסרבת לתת את הגט.

בערעור תשי"ח/167 א´ נ´ ב´, פד"ר ג´, עמ´ 208, דן כב´ בית הדין הרבני הגדול בפסיקת בית הדין האזורי בה חויב בעל, אשר נמנע מזה כשנתיים לקיים עם אשתו חיי אישות, "כי עליו להפסיק הימנעות זו בלי כל איחור ולשוב אל אשתו לחיי משפחה ושלום הוגנים ותקינים". ערעור הבעל לבית הדין הרבני הגדול ניסוב סביב העובדה שבית הדין הרבני האזורי לא התחשב בעובדה שהאישה מסרבת לנהל משק בית בשביל הבעל והבעל נאלץ לאכול את ארוחותיו במסעדות ולמסור את כביסותיו למכבסות. מפסק דין זה ניתן ללמוד שבטרם יוכרז הבעל כמורד יש לחייבו תחילה "התראה שאם לא יחזור לאשת נעוריו יוכרז כמורד". (שם, עמ´ 210).

בבר"ע 100/68 אריה אל על נ´ אסתר אל על, פ"ד כב (2) 925, ראה ביהמ"ש המחוזי בעובדה שבדונו בתביעת הבעל לשלום בית, הורה בית הדין הרבני לאישה "לחזור לחיי שלום בית עם בעלה ואם לא תעשה כן ידון בית הדין בבקשת הבעל להכריזה כמורדת", טעם מספיק לפטור את הבעל מתשלום מזונות לאישה, מעין ההתראה הדרושה לפי ההלכה.

וראה גם דברי כב´ השופט לנדוי בבג"צ 206/70 שרגאי נ´ ביה"ד הרבני הגדול, פ"ד כד (2) 487.

מדברים אלה ניתן ללמוד גם על הצורך בהכרזת בעל כמעין מורד או לפחות על הליך כלשהו, אשר יראה בעיני ביהמ"ש כמספק.

האם המורד זכאי לפירות נכסי אשתו ולמעשה ידיה ?

יש הסבורים שזכות הבעל במעשי ידי אשתו, היא זכות שאינה קשורה לתשלום מזונות האישה. על כן לבעל מורד אין זכויות באשתו, ואין הוא זכאי במעשי ידיה. ובמילים אחרות: תיקנו פירותיה ומעשה ידיה לבעל, כלומר אם הוא מתנהג כלפיה כבעל, אך לא כמורד. וכמו שהאישה המורדת מפסידה את זכויותיה הממוניות כאישה נגד בעלה בעוד שזכויותיו כלפיה עומדות לו, כך גם הבעל המורד מפסיד את זכויותיו כלפיה לפירות נכסיה ולמותר מעשה ידיה, בעוד שזכויותיה כלפיו עומדות לה, כי אין להפלותה לרעה לעומתו.

לעומת זאת, יש הסוברים שזכויות הבעל וזכויות האישה עומדות אלו מול אלו – מעשי ידיה תחת מזונותיה. ומכיוון שהוא מחויב לשלם את מזונותיה, יש לו זכויות במעשי ידיה. שרשבסקי שם,בעמ´ 193 – 195, הביא דעות אלו.

מבין שתי דעות הפוסקים, יש לדעת שרשבסקי, לילך בדרך האומרת: "אין להטיל על הבעל המורד את תשלום מזונותיה אם ועד כמה שפירות נכסיה או מעשה ידיה מספיקים לה, כי הרי הוא המוחזק בממונו". (שם, בעמ´ 194). הבעל הוא המוחזק בממון, והמוציא מחברו עליו הראיה. טעם נוסף לכך שהמורד אינו זכאי לזכויות, הוא עקב רצונו לגרש את אשתו. אך מכיוון, שבעקבות חרם דרבינו גרשום הוא אינו יכול לגרשה בעל כורחה, רצונו לגרשה הופך לרצון תיאורטי בלבד, ולכן אין הצדקה שהבעל יפסיד את זכויותיו.

אמנם, יש גם הסוברים, שאין לבעל מורד זכות במעשי ידי אשתו, אף שרשבסקי (שם, עמ´195) מחדש, שיתכן שבעלי שתי הדעות הנ"ל יוצאים מתוך ההנחה שהבעל ממשיך לגור עם האישה, ומסרב לחיות חיי אישות. אך, מוסיף שרשבסקי דברים של טעם: "אם הוא במרדו עוזב את הבית, כגון כדי לחיות עם אישה אחרת, הוא מפסיד אליבא דכולי עלמא את זכותו לפירות, כי הרי כל מטרת הענקת זכות זו לבעל היא משום רווחא דביתא, כלומר ´כדי שתהא פרנסתה מצויה בביתה בריווח´.

הוא זכאי אפוא ליהנות מהם על מנת שפרנסתה תהא לה יותר בריווח בביתה, היינו בבית שהיא נמצאת יחד עמו. אך אם הוא עוזב את הבית כמורד, וייהנה מהפירות בהיותו בבית אחר ועוד עם אישה אחרת, לא יהא לאשתו כל ריווח מהנאתו זו. לכן הוא אינו זכאי במקרה כזה בכלל לפירות נכסיה ואם היא תדרוש לחייבו במזונות אישה כאשר עזב אותה, לא תעמוד לו הטענה שתתפרנס מפירות נכסיה, כי הרי היא איננה מחויבת להתפרנס מרכושה והפירות כאן אינם שייכים לו אלא רק לה".

פסקי דין רבים עסקו בשאלה האם בעל מורד זכאי לפירות נכסי אשתו ולמעשי ידיה, והכרעת הרוב בבתי הדין הרבניים היא שבעל מורד זכאי במעשי ידי אשתו ובפירות נכסיה.

מספר דוגמאות:

בתיק 4376/תשי"ב 260 תשי"ג, פד"ר א´ עמוד 97, דן כבוד בית הדין הרבני האזורי בת"א – יפו במקרה שנסיבותיו היו דומות. בעל תבע גירושין לאחר סכסוך ארוך ומתמשך. האישה טענה שהסיבה האמיתית להגשת התובענה הייתה שהבעל בגד בה נתן עינו באחרת והוא חי במחיצתה ואף הובאו ראיות שהבעל בוגד וגר בקביעות עם האישה הזרה. למרות זאת טענה האישה שרצונה בשלום בית.

בית הדין דחה את תביעת הבעל לגירושין. האישה ביקשה שבפסיקת המזונות לא יתחשב בית הדין בעובדה שהיא מקבלת שכר דירה מהשכרת בית. הבעל טען שהוא נתן לאישה את הבית במתנה ואילו האישה טענה שחלק הבית נבנה מנכסי מילוג. בסופו של דבר הורה כב´ ביה"ד לקזז מדמי המזונות להם הייתה זכאית האישה את שכה"ד מחלק הבית הנובע מפירות נכסי המלוג השייכים לבעל. (שם בעמ´ 102).

בערעור תשכ"ה/34 הנ"ל דן כב´ ביה"ד הרבני הגדול בשאלה זו ממש. המערערת הגישה לבית הדין הרבני האזורי תביעת מזונות אישה כנגד בעלה. למערערת הייתה הכנסה מעבודתה ותביעתה למזונות אישה נדחתה משום שסכום מזונות האישה שהגיע לה חפף לסכום בו השתכרה.

בערעור תשי"ח/167 הנ"ל נפסק שגם כאשר קבע בית הדין הרבני שהבעל מורד הרי שאינו מפסיד את זכותו במעשי ידיה של אשתו (שם, בעמ´ 218 למעלה) ובהמשך "וא"כ לדעת הסוברים דאי אפשר להטיל חיובים בלי זכויות, ואם האישה מורדת הואיל ואין הבעל מחויב לפדות אותה כמו כן אין לו זכות בפירותיה, הוא הדין כשהוא מורד, אם הוא משלם מזונות יש לו הזכויות גם במעשי ידיה…"

בתיק (חי) 8005/טו א´ נ´ ב´,פד"ר יד, 212, שב כב´ בית הדין הרבני האזורי בחיפה על מסקנות פסק הדין בערעור תשכ"ה/34. אף באותו מקרה דובר בבעל אשר בגד וזנח את אשתו ועבר להתגורר עם אישה אחרת ממנה נולדו לו 3 ילדים.