בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (כבוד השופט א. שני) דן במקרה של בני זוג שבחרו לא להינשא, אבל גרו יחד משך תקופה של שש שנים, ניסו להביא ילד לעולם יחד ואף עברו לשם כך טיפולי פוריות. היחסים ביניהם לא היו מאוד הרמוניים, ובסופו של דבר החליטו בני הזוג להיפרד.
מיד לאחר פרידת הצדדים עזבה האישה להתגורר עם גבר אחר אשר הסכים גם הוא לעבור עמה טיפולי פוריות. במקביל היא הגישה תביעה למתן פסק דין הצהרתי המצהיר כי בני הזוג היו ידועים בציבור.
בתביעה זו עתרה האישה לקבלת דמי הסתגלות ופיצוי בסך של לא פחות מ- 600 אלף ₪, תוך שהיא מבקשת לחייב את האיש במחצית טיפולי הפוריות שהיא עוברת כיום עם הגבר האחר, וזאת משום שנוצרה אצלה תלות והסתמכות.
האם בנסיבות אלו הכיר בית המשפט בבני הזוג כידועים בציבור אשר התכוונו לקשור את גורלם יחד? מהי "ידועות בציבור מוחלשת" והאם היא מקנה זכויות כלשהן ברכוש בן הזוג השני ? שאלות אלו נדונו בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בת"א.
בני הזוג גרו יחדיו שש שנים מתוך שמונה שנות זוגיות, ובשנתיים האחרונות אף ניסו להביא יחדיו ילד לעולם. האישה טענה כי במשך כל התקופה האיש פרנס אותה בייחוד משנת 2013, לאחר שעזבה את עבודתה לצורך טיפולי פוריות. לאחר פרידת הצדדים עברה האישה לחיות עם גבר אחר, אשר הסכים גם הוא לעבור עמה טיפולי פוריות ולהביא עמה ילד לעולם. האישה טענה כי בגיל 43, לאחר שנותרה ללא פרי בטן, על האיש להמשיך לשאת במחצית ההוצאות טיפולי הפוריות (כאשר המחצית השנייה ממומנת על ידי הגבר האחר).
בית המשפט התייחס לשאלה מיהו ידוע בציבור וקבע כי ההגדרה הקולעת, כפי שהגדיר ביהמ"ש העליון בפרשת דנינו נ' מנע, היא כי הצדדים התכוונו לקשור גורלם זה בזה. כלומר התכוונו להקים משפחה ולא הסתפקו בכוונה לחיות לעת עתה זה לצד זה, עד שיחליטו אם להתקדם לכיוון של "משפחה" או של פרידה, כמו גם השארת המצב הקיים.
1. התנאי של חיי משפחה מורכב מחיים אינטימיים, המושתתים על יחס של אהבה, מסירות ונאמנות המראה שבני הזוג קשרו את גורלם זה בזו. אורח חיים קבוע, דאגה זה לזו והבטחת שלומו ובריאותו של השני.
2. התנאי של משק בית משותף מדבר על חיי משפחה משותפים, כמקובל בין בעל ואישה הדבקים זה בזה. שיתוף במקום המגורים, בפעולות היומיום, כאשר כל אחד מבני הזוג תורם את חלקו כפי יכולתו. יחד עם זאת, אין הכרח בשיתוף קנייני בנכסים, וכן יתכן שיהיו לבני הזוג חשבונות בנק נפרדים. זאת אומרת, הכוונה לקיום כלכלי המושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לקיום צרכים שאדם נזקק להם בחיי היומיום.
שאלת קיומם של תנאים אלו נבחנת על פי קריטריונים סובייקטיביים. כלומר – כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם, וזאת תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני הזוג למיסוד הקשר הזוגי. העובדה כי בני זוג בוחרים שלא לעגן את החיים המשותפים באקט פורמלי של נישואין, עשויה להצביע על הבחירה שלהם להימנע מהמחויבות שטבועה במוסד הנישואין.
בית המשפט בחן לפי נסיבות המקרה מהו אותו "חוזה מכללא" שהתקיים בין הצדדים הספציפיים, האם השתקלל חוזה לקשירת גורל משותף, והאם הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה כזה.
האישה טענה כי הסממנים למשפחה היו אלו:
בית המשפט התייחס לטענות אלו וקבע כי לא נטענה על-ידי האישה כי הייתה כוונה לשיתוף בנכסים. כמו כן, הוסיף בית המשפט וציין כי מתן כסף, או מתן כסף על ידי הענקת כרטיס אשראי, או הכרות טובה עם משפחת מוצא – אינה מעלה לדרגה של ידועים בציבור.
מנגד, טען האיש כי היחסים אופיינו בחוסר הרמוניות (אלא שידוע כי קשר משפחתי זוגי אינו מחייב יחסים הרמוניים במיוחד), וכי נכון שהשניים חיו יחדיו, עיתים לשם ההנאה, עיתים נפרדו או רבו, אך מבחינתה של האישה חשוב יותר היה הילד ופחות חשוב מי אביו. עובדה כי מיד לאחר יחסי הצדדים נמצא לאישה מדור אצל גבר אחר אשר הסכים להביא עמה ילד לעולם.
לאחר בחינת המקרה הנדון אמר בית המשפט בפסק דינו כי הוא מזדהה עם רצונה של האישה להפוך לאם, אך בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי הצדדים החליטו באופן סופי להקים משפחה. טיפולי הפוריות אין בהם כדי להעיד על כוונה להקים משפחה, כי למעשה גם הסכמה להרות אינה מביאה בהכרח למסקנה של יחסי ידועים בציבור. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי בין הצדדים נכרת איזשהו חוזה מכללא.
בית המשפט ציין מה היו עקרונות ההסכם בין הצדדים –
בית המשפט קבע שבכל אלו ניתן לראות רצון שכשל להקמת משפחה מסוג כזה או אחר, אך הדברים לא הגיעו לכלל גמירות דעת של שותפות גורל, משום שבכל עת שנשמרה מערכת היחסים בין הצדדים כמוכנה ל"פירוק מהיר".
בנסיבות אלו בית המשפט לא היה מוכן לתת צו הצהרתי בדבר יחסיהם של הצדדים כידועים בציבור, אך הוא מוכן היה להמשיך לבחון האם האישה זכאית לדמי הסתגלות, פיצוי או שיקום תוך ראייתה כשותפה לתא הזוגי או במילים אחרות, ראיית האישה אולי כידועה בציבור של האיש במשך הזמן בו חלקו קורת גג משותפת, ידועה בציבור שספק גמור אם היתה כוונה לשיתוף כלכלי עמה או גמירות דעת באשר לקיום התחייבות כלשהי כלפיה, ובמילותיו של בית המשפט, "אם תרצה ידועות בציבור מוחלשת שאינה נושאת עמה זכויות מובנות מאליה".
בית המשפט דחה את הטענה כי לאישה מגיע פיצוי זאת משום שלא נטענה הפרה כלשהי של ההסכם ביניהם מצד האיש. בית המשפט ציין כי רצון לסיים קשר זוגי אינו הפרה.
דמי הסתגלות הכוונה לאותו מישור בו מתקיימים המזונות המשקמים. המטרה היא לאפשר לבן הזוג חלש כלכלית להסתגל לצורך לקיים את עצמו לאחר הפרידה. החפץ במזונות משקמים צריך להוכיח שניים:
(א) קיום הסכם ממנו ניתן ללמוד דבר קיום זכות למזונות משקמים.
(ב) קיומו של צורך ממשי.
בית המשפט קבע כי נכון שלצורך ראיית השניים כידועים בציבור אין צורך בהרמוניה טובה במיוחד, אך מערכת יחסים סוערת הכוללת פרידות, העדר רכוש משותף, העדר חשבון בנק משותף, העדר פרי בטן וכו', מקטין מאוד את יכולתה של האישה לטעון כי "הסתמכה" על מזונות משקמים מכוח אותו חוזה מכללא, הקיים כביכול בין הצדדים. רכישת מתנות, נסיעות לחוץ לארץ ואפילו טיפולי פוריות אין משמעם הוכחה כי האיש התכוון לזון את האישה לאחר פרידת הצדדים.
דמי שיקום אינם מזונות אישה. אלו משולמים לצורך "הסתגלות" ולא על בסיס הכלל "עולה עמו ואינה יורדת". משכך לא רמת החיים של האישה לבדה קובעת, אלא צורך ממשי והיקפו.
בית המשפט ציטט מתוך חקירתה של האישה, ממנה עולה כי אין לאישה כל צורך בשיקום כלכלי עקב הפירוד. התברר כי האישה החלה לעבוד לאחר הפרידה והיא מפרנסת את עצמה. בית המשפט הוסיף וציין כי טענת האישה לפיה שונה מצבה לרעה עקב הפרידה אינו מקים לה זכות כלשהי.
גובה רמת החיים ממנו נהנתה האישה עד לפירוד אינו יוצר חיוב לשמר רמת חיים זו . סופו של דבר, האישה לא הוכיחה כי היא זקוקה לדמי הסתגלות או שיקום.
בית המשפט התייחס בסוף פסק דינו לעובדה כי האיש מימן בשעתו טיפולי פוריות (ואף גבה החזרי עלות שקיבלה האישה), וקבע כי בעשותו כן, אין הוא מטיל על עצמו חבות לשאת בעלות טיפולי פריון עם גבר אחר, על דרך חישוב אותה עלות בדמי המזונות המשקמים.
התביעה נדחתה והאישה חויבה בהוצאות האיש בסך 45,000 ₪.
מעדיפים להשאיר פרטים טלפונית? 03-6708888
התחייבות לדיסקרטיות מוחלטת