בתי המשפט נוטים לפסוק כי פירוק החברה בפועל יבוצע על-ידי תשלום מחצית משוויה על-ידי מי שמנהלה ומחזיק את המניות בה בפועל, וזאת ממספר נימוקים:
ראשית, בחברה משפחתית קטנה, רישום מחצית המניות על-שם האשה עלול להביא למריבות אין סופיות בהפעלת החברה ולשיתוק פעולות החברה.
שנית, בחברה משפחתית, שהיא מעין חברת יחיד הבנויה בעיקרה על עבודתו של הבעל, אין זה רצוי לרשום מחצית מניות על-שם האשה, שאינה רצויה בה. הדבר גם עלול להביא לכך ששווי זכויות האשה בחברה ירד ערכם כתוצאה מדפוסי התנהגות שינקוט הבעל.
שלישית, הסדר ממוני הקושר את בני הזוג זה לזה אחרי פרידתם אינו רצוי, והוא מאריך שלא לצורך את תהליך הפרידה. מטרת בית המשפט למשפחה ללכת בדרך של חלוקה מהירה, שלמה, וסופית של רכוש בני הזוג.
רביעית, זיכויו של בן הזוג גם באספקטים הניהוליים של המניה "עלול להביא לשיבוש חמור והרסני של החברה", שכן "זכות לשיתוף בנכסים אינה מקנה זכות לחדור לחברה פרטית, שמתנהלת תוך הרמוניה ושיתוף פעולה בין חבריה ומנהליה".
בכל מקרה, כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ולא הרי חברה משפחתית שבה בן זוג אחד בלבד והאחר הוא "שותף" פורמלי או נומינלי, כהרי חברה שבה שני בני הזוג פעילים, ובמקרה כזה הדברים מורכבים יותר.
מאידך, לא כופים על הבעל לשלם מחצית שווי מניות, אם כספים אלה אינם מצויים בכיסו ואין לו היכולת לממן את העיסקה. במקרה כזה, ימונה כונס נכסים לממש את נכסי החברה ולמכור את מניותיה. ואם מכירת המניות ע"י הכונס לא יעמידו בקופת הכינוס את הכספים הנדרשים לצורך התשלום לאשה, בגין מחצית שווי מניותיה למועד הקובע – יחוייב הבעל בהפרש, באשר המועד הקובע לעניין פירוק השיתוף במניות הוא מועד הפירוד.
מעדיפים להשאיר פרטים טלפונית? 03-6708888
התחייבות לדיסקרטיות מוחלטת