בפסק דין שדחה את רוב תביעתה של האשה לקבוע כי נכסים הרשומים על שם צד ג' שייכים בעצם לבעלה, קיבל בית המשפט לענייני משפחה בנצרת ביום 26.11.15 (כבוד השופטת ג'מילה כליפה) את עתירת האשה לקבוע כי היא שותפה לנכסי הקריירה של בעלה, מבלי לקבוע כיצד מחשבים מונח ערטילאי זה.
מדובר בבני זוג שנישאו ב1973 והתגרשו בתאריך 1/2/2009. לבני הזוג ארבע ילדים משותפים מבוגרים. התובעת והנתבע כאן חיו ב"שותפות" למשך כ-30 שנה. התובעת היתה עקרת בית במהלך כל שנות הנישואין.
במקביל, הנתבע "התפנה" לעסקיו כך שמטבע הדברים ונוכח העובדה שהתובעת לא עבדה ונכחה בבית והייתה להורה הזמין, הרי עול ניהול משק הבית, דאגה וטיפול בילדים בעיקר בגילאים הצעירים, היה מוטל על שכמה היא ולא הנתבע. התובעת הצהירה בהקשר זה כי במהלך כל שנות הנישואין נטלה על עצמה בלחצו של הנתבע תפקיד "האישה הקטנה כעקרת בית".
במקביל, ובמהלך שנים אלה, בהם כאמור התובעת התמקדה במרחב הביתי ודאגה לבית ומשפחה, ובכך למעשה "אפשרה" לנתבע לעבוד לפתח קרירה מפוארת בתחומו, כאשר הוא התחיל כשכיר ועד שנהיה לעצמאי ושותף בחברה. הנתבע ובמהלך שנות עבודתו הרבות, התפתח והצליח להתקדם, להיות שותף בחברות, וכך גם צבר ידע, ניסיון ומוניטין.
אינדיקציה להצלחתו של הנתבע בעבודתו וליכולתו הכלכלית הגבוהה, נמצאה ברמת החיים בה חיו הצדדים ובהתנהלות הכלכלית של המשפחה כאשר הנתבע הוא המפרנס של המשפחה. הצדדים וילדיהם התגוררו בבית מגורים בן 10 חדרים; ברור כי הוצאות אחזקת בית כזה הנן רבות וגבוהות. דבר זה גם מעיד על יכולת כלכלית של הנתבע. המשפחה מתקיימת מהכנסת הנתבע; התובעת לא עבדה ולא הייתה לה הכנסה משלה (למעט תקופה קצרה בה פתחה עסק וזאת בסוף שנות ה80 ועבודה בבית מלון.).
מנגד ההכנסה כולה הייתה מעבודתו של הנתבע כאשר במשך כל השנים ואף אחרי עזיבת הבית המשיך הנתבע לתמוך בתובעת כלכלית ונתן לה כל מבוקשה; רוצה לומר, כי התנהלות כלכלית זו של המשפחה במשך שנים ארוכות, כשאין הכנסה מצד התובעת וההכנסה היחידה למעשה הינה של הנתבע, באמצעותה מכלכל משפחה ש' כולל גם צרכי 4 ילדים ומשק בית מגורים גדול, ואף ניהול רמת חיים גבוהה, מעידה על יכולתו הכלכלית הגבוה של הנתבע.
הנתבע נכנס למעגל העבודה בתחילת חיי הנישואין, ומשם רק הוסיף והגדיל כושר השתכרותו, המשיך להתפתח לנהל חברות בתחום עיסוקו. ובצד זאת צבר שם טוב, נכסי קריירה ומוניטין. בחינת התנהלותו הכלכלית המוצלחת של הנתבע, מעידה על נתבע שהינו איש עסקים ממולח ומנוסה, מחושב, חכם ומתוחכם היודע לכלכל היטב את צעדיו.
לדברי השופטת, אין ספק כי יכולתו של הנתבע לעבוד ולהשתכר ולהצליח כמתואר לעיל, היה נפגם באופן משמעותי אם התובעת לא עמדה לצדו לאורך השנים כשהיא תורמת את עצמה לטובת המשפחה וגידול הילדים, ובכך נתנה לנתבע את האפשרות לעבוד ולטפח קרירה במשך כ-30 שנים של חיים משותפים ובכך תרמה להגדלת כושר השתכרותו והונו של הנתבע. במלים אחרות, הנישואין הטיבו את כושר השתכרות הנתבע ,על חשבון התובעת.
לעניין זה ישימים, על דרך ההיקש, הדברים שנאמרו בעא 630/79 ציליה ביאטריס ליברמן נ' עמנואל ליברמן, פ"ד לה(4) 359:
"אין להקל ראש ולהמעיט בתרומה הנכבדה, שתורמת בת הזוג לצמיחת הנטע המשפחתי בעשייתה החיובית והברוכה בביתה פנימה: ניהול משק הבית, סיפוק כל צרכיו של הבעל וצורכי הילדים, גידול הילדים וחינוכם, יצירת אותו קן חם לחיי המשפחה – בכל אלה יש תרומה של ממש ליצירת אווירה טובה, המסייעת בקידום הישגי המשפחה גם בתחום הכלכלי.
ניתן לומר, כי עשיית התובעת בבית ופעילות הבעל בעסקיו הן כשתי זרועות הפועלות יחדיו, החובקות את גזעו הא' של קן המשפחה על כל מרכיביו ומשתלבות זו זו. אשר על-כן, אם יוכח, כי בני הזוג חיו יחדיו לאורך זמן באורח חיים הרמוני, כשבת הזוג משתתפת במאמץ המשותף בביתה פנימה, בעוד הבעל דואג לצורכי הבית בעסקי יום יום, ייאמר עליהם, כי חזקה שהתכוונו לכך, כי רכושם, יהיה מקורו אשר יהיה, יעמוד לקניינם המשותף. אין זה כלל בל יעבור, ואפשר בראיות טובות ואמינות לנסות ולסתור חזקה זו,".
בהקשר זה נקבע כי המוניטין ופוטנציאל ההשתכרות שצבר הנתבע אינם רק תוצאה של מאמץ משותף בלבד אלא גם נובעים מכישרונו האישי, אישיותו ויכולותיו הטבועות בו.
"הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי הקריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם – פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן-הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו.
במקרים כאלה, העיקר אינו בצורך לשמר את המצב הקיים מבחינת מסלולו המקצועי של בן הזוג האחד ומבחינת תנאי חייו של בן הזוג האחר. שימור כזה עלול לחתור תחת רצונם של הצדדים להיפרד ולפגוע ביכולתם לנתב את חייהם, מכאן והלאה, כראות עיניהם. חלף זאת, על בתי המשפט, במלאכת השומה, לחתור לכך שעמדת המוצא של "בן הזוג הביתי", בצאתו לחיים חדשים, תשתפר, כפי שהוא עצמו סייע לשיפור עמדת המוצא של בן זוגו. שיקולים אלה משליכים גם על דרך התשלום.".
בהתחשב בכל האמור לעיל, במשך החיים המשותפים הארוכים, נסיבותיו של כל אחד מהצדדים כאן, גילם, תרומתו של כל אחד לקיום התא המשפחתי, תרומתה של התובעת להתפתחותו המקצועית של הנתבע ולחוסן הכלכלי של המשפחה בכללותה לרבות צבירת ניסיון ומוניטין וצבירת נכסים רבים אף הם רשומים ע"ש הילדים, וקיום פערים גדולים ביניהם ביכולת ההשתכרות, כן בהתחשב בהקיף הרכוש שקיבל כל אחד מהצדדים כתוצאה מאיזון המשאבים,; קבעה כבוד השופטת כי נכסי הקריירה והמוניטין של הנתבע , הינם נכס בר איזון.
אלא שפסק הדין אינו קובע את דרך קביעת שווי נכסי הקריירה והמוניטין, שאלה מורכבת שהתשובה עליה אינה חד משמעית, ולפיכך בהעדר הסכמה, יזדקקו הצדדים לתביעה להליכים מורכבים נוספים בשאלת דרך חישוב שווים של נכסי הקריירה.
ההתעלמות מדרך החישוב תמוהה לאור האמירות המפורשות בענין זה בגוף פסק הדין :
"בית המשפט ער לכך שיש קושי בהערכת שווי "נכסי הקרירה, אך דבר זה אינו מאין זכות זו. בבע"מ 4623/04 לעיל נקבע: "אין ספק, כי הערכה אקטוארית של שווי "נכסי הקריירה", אשר נצברו על-ידי בני הזוג במהלך הנישואין, עלולה להיות קשה ואף בלתי-אפשרית. …אולם הקושי בהערכת חלקם של בני-הזוג אינו מאיין את הזכאות. ".
בית המשפט שם (בבע"מ 4623/04 )הוסיף כי שומת תשלומי האיזון תעשה, ממקרה למקרה; הוא מציין בהקשר זה אמות מידה לכך: "כעיקרון, ישנם מספר מדדים לחישוב. נקודת המוצא עשויה להימצא בפוטנציאל ההשתכרות של בן-הזוג, המבטא את מימוש נכסי הקריירה שנצברו. אולם פוטנציאל זה – יש לזכור ולהדגיש – מורכב לא רק מפרי המאמץ המשותף של בני-הזוג, אלא גם, ולעיתים בעיקר, מכישרון נתבעי, מיכולת הטבועה באדם וממרכיבים נוספים שאין להם תלות בקשר הזוגי.
את אלה, וכן את אותו חלק מנכסי הקריירה שיש לייחס לתקופה שלפני תחילת הקשר הזוגי ולתקופה שלאחר סיומו, יש להוציא מגדר חשבון האיזון.
החלק שנותר הוא התוצר של המאמץ המשותף, ואותו יש לחלק ברגיל בין בני-הזוג בחלקים שווים. עם זאת, יש להתחשב גם בנתונים נוספים, ובכללם: משך תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני-הזוג ואופק השתכרותם, הפרשי ההשתכרות של בני-הזוג – בין ראשית הקשר הזוגי לבין סופו – נתונים על רכישת השכלה ועל צבירת ניסיון ומוניטין, וכן מרכיב הוויתור שעשה כל אחד מבני-הזוג עבור העזר שכנגד – ככל שניתן לאתר מרכיב זה.
