מטרתה של חזקת השיתוף היא יצירת מערכת שוויונית בין בני הזוג, מתוך הנחה, כי שני בני הזוג תורמים, כל אחד לפי דרכו, במידה שווה לרווחת המשפחה, ולכן הם גם שותפים שווים בנכסיהם.
פסיקה מוקדמת שדנה בעניין שיתוף בנכסים של בני הזוג, הראתה מגמה לפיה חזקה על זוג נשוי המנהל אורח חיים הרמוני ומכלכל את הבית במאמץ משותף, כי הוא מתכוון לשותפות שווה בכל הנכסים.
פסיקה מאוחרת יותר, פירשה את הדרישות המקדימות להחלת חזקת השיתוף באופן גמיש יותר. דרישת "שלום הבית" צומצמה לחיים משותפים תוך מאמץ כלכלי משותף.
כדי שניתן יהיה להחיל את חזקת השיתוף. די בהוכחת חיים משותפים כדי להעביר את חובת הראיה על המבקש לסתור את קיומו של שיתוף נכסים, כאמור.
כמו כן נקבע בפסיקה, כי בן הזוג שהוביל לפירוק הקשר אפילו ע"י בגידה , אינו מאבד את זכות הקניין שרכש במהלך הנישואין מכוח הלכת השיתוף .
עוד נקבע, כי חזקת השיתוף אינה מעוגנת, בעיקרה, בהשקעה הכספית המשותפת שבמהלך חיי הנישואין , שהרי ברוב המקרים אין המדובר בהשקעת כספים ממשית ע"י שני בני הזוג. הדרישה ל"מאמץ משותף" מתקיימת גם כאשר כל אחד מבני הזוג תורם את חלקו בדרך שונה – אחד מביא את שכרו מעבודתו מחוץ לבית, והאחר תורם את חלקו לשיתוף ע"י עבודתו בבית, טיפולו בתחומים השונים של צרכי המשפחה, בגידול הילדים ובתחומים נוספים.
עוד נקבע, כי רישום נכס ע"ש אחד מבני הזוג אינו משמש מכשול להחלת חזקת השיתוף בין בני הזוג, משום שהרישום איננו קובע את מצב היחסים האמיתי שבין בני הזוג, ולא הוא המשקף את רצונם וכוונתם האמיתית בהתייחס לבעלות ברכוש.
הנשיא שמגר פסק ב-ע"א 1918/92 פרבר נ´ פרבר (פ"ד מח (4) 540) כי גם דירה המשמשת למגורים, חזקת השיתוף בה ניתנת לסתירה, אולם נטל השכנוע הוא על הטוען לסתירה החזקה.
ב-ע"א 5640/94 חסל נ´ חסל (פ"ד נ(4) 250) קבע השופט י´ טירקל:
"די בקיומם של חיים משותפים כדי להקים את חזקת השיתוף, היא נסתרת רק אם מוכרת כוונה שלא להקים אותה. היא קמה אפילו לא שררה הרמוניה מלאה בחיי בני הזוג. כפי
שכבר נאמר על ידי בית משפט זה, "עבר משקל הכובד מדרישה לחיי שלום אל הדרישה למאמץ משותף. תוך חיים משותפים תחת קורת גג אחת (ע"א 234/80 גדסי נ´ גדסי) די בכך שבני הזוג קיימו "מינימום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת ללא קרע או פירוד של ממש".
ב-ע"א 2280/91 אבולוף נ´ אבולוף (פ" ד מז(5) 596) השווה בית המשפט נכסים עסקיים לנכסים משפחתיים. כל נכס אשר נרכש או ממשיך להתנהל במאמץ משותף של בני הזוג, כאשר בני הזוג חיים בהרמוניה וניתן להסיק כי קיימת אצלם, כללית, קופה משותפת, הינו נכס משותף, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, ואין זה משנה מה ייעודו של נכס זה, ועד כמה עושים בו בני הזוג שימוש משותף.
ב-ע"א 3200/93 בן ציון נ´ סיטין (פ"ד מט(2) 233) נקבע כי כשם שמוחלת חזקת השיתוף לגבי זכויות, יש לחייב גם בחזקת תשלום החובות שנוצרו במהלך הנישואין.
חזקת השיתוף חלה על זוגות שנישאו עד 1.1.1974.
על צדדים שנישאו לאחר 1.1.1974 חל חוק יחסי ממון
