המדריך המלא לתשלום דמי שימוש ראויים
בפתח המדריך ברצוננו להדגיש כי עזיבת הבית אינה עילה להפסד זכויות בו.
כשם שבעל זכויות בדירה הבוחר לא לגור בה ובמקום זה להשכירה לדייר אינו מאבד את זכויותיו בדירה, כך גם כשאחד מבני הזוג עוזב את הבית המשותף מרצונו. מי שעזב את הבית המשותף יכול לתבוע דמי שימוש ראויים מבן הזוג שנותר בדירה ועושה בה שימוש בלעדי.
פסקי הדין בנושא זה אינם חד משמעיים ולעיתים אף סותרים זה את זה –
כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (26.1.06): "…גם אם המשיב עזב את הבית מרצונו החופשי, אין סיבה לומר כי יש בכך מחילה על דמי שימוש ראויים מעתה ועד עולם…"
כב' השופט גל בע"מ (ירושלים) 320/02 עפל-רפאלי נ' עפל (לא פורסם) [פורסם בנבו]: "…הגם שאין לחייב מי שמאס בחיי הנישואין להמשיך ולהתגורר עם בן זוגו תחת קורת גג אחת, עדיין אין פירושו של דבר 'שבן הזוג הנשאר בדירה הופך באחת לשוכר בעל כורחו'…".
מתי אם כן זכאי מי שעזב את הבית המשותף לתשלום דמי שימוש ראויים על ידי בן הזוג הנותר לבדו בדירה?
הבסיס המשפטי לחיוב בן/בת זוג בתשלום דמי שימוש בגין שימוש בלעדי בדירת מגורים :
סעיף 33 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 קובע את חובתו של שותף, המשתמש במקרקעין משותפים לשלם ליתר השותפים שכר ראוי עבור השימוש, עפ"י חלקיהם במקרקעין. הרציונל לחיוב בדמי השימוש מכוח סעיף 33 לחוק המקרקעין, נעוץ בטעם שפטור מתשלום יהיה בבחינת מתן גושפנקא לעשיית עושר ולא במשפט.
חובה זו מסויגת בסעיף 31(א)(1) לחוק המקרקעין הקובע כי באין קביעה אחרת רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר;
בית המשפט העליון קבע בהלכת זרקא כי החובה לתשלום דמי שימוש לפי סעיף 33 הנ"ל קיימת רק שהשימוש שעושה אחד השותפים בדירה, מונע מייתר השותפים לעשות אף הם שימוש במקרקעין. נטל השכנוע עומד לפתחו של זה הטוען כי נמנע ממנו השימוש: "היה ולא נמנע השימוש הזה מיתר השותפים גם כאשר הם לא השתמשו במקרקעין המשותפים בפועל, אין השותף חייב בתשלום כלשהוא ליתר השותפים".
בהלכת ידיד הוגשמה הלכה זו ונקבע כי יש להקל בעיקרון הוכחת האשם או גורם מניעת השימוש מחד גיסא, ולחייב מתן משקל יתר לזכויות היסוד מאידך גיסא:
מגמה זו מצאה ביטוי גם בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה. כך בתמ"ש (ת"א) 73931/98 קיסרי נ' קיסרי, (לא פורסם) נקבע שהחיוב בתשלום דמי שימוש ראויים יחול במנותק משאלת אשמו של השותף המשתמש ודי יהא בהוכחת קיומו של סכסוך בין בני הזוג, אשר אינו מאפשר חיים תחת קורת גג אחת, כדי להכיר בזכותו של בן זוג לקבל פיצוי הולם עבור המשך השימוש בדירה, לאחר עזיבתו. לפי גישה זו, במקרים כאלה, נותר רק לבדוק האם השימוש שהמשיך לעשות השותף הנשאר, היה בהסכמתו של השותף העוזב.
מנגד, היו גם פסיקות שביקשו לשמר את העיקרון שנקבע בהלכת זרקא. כזו היא פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים בע"מ (י-ם) 320/02, 321/02 עפל נ' עפל (לא פורסם), שם קבע כבוד השופט גל שההלכה המורה על פרשנות מצמצמת לסעיף 33 לחוק המקרקעין עדיין בתוקף, למרות דברי הביקורת שנמתחו במספר פסקי דין על הלכת זרקא הנ"ל.
וכך נקבע שם: "ההלכה דהיום מורה כפי המפורט לעיל ועל הערכאות הנמוכות לפסוק לפיה. בנסיבות אלו, משנקבע בפסק הדין כי עזיבת האישה את דירת המגורים המשותפת היתה רצונית… אין האישה זכאית לתשלום דמי שכירות ראויים".
הן לפי הפסיקה בעניין ידיד והן לפי הפסיקה בעניין עפל ברור שעל התובע דמי שימוש להוכיח שהייתה מניעה כנה אמיתית ונמשכת מלגור בדירה, כדי לזכות בדמי שימוש ראויים.
בפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון נותחה הלכת זרקא ונקבע כי בן זוג העוזב מרצונו את דירת המגורים אינו זכאי לדמי שימוש ראויים. עוד נקבע שאמנם כאשר אחד מבני הזוג מואס בקשר הנישואין אין לחייבו להמשיך לגור עם בן זוגו תחת קורת גג אחת, אולם אין פירושו של דבר שבן הזוג הנשאר בדירה הופך באחת לשוכר בעל כורחו.
ביהמ"ש התייחס לביקורת שנמתחה על הלכת זרקא, מצד דיני עשיית עושר ולא במשפט ואף הסכים עם הקביעה שפטור מתשלום יהא בבחינת מתן גושפנקא לעשיית עושר ולא במשפט. ברם חרף הביקורת, נקבע כי הלכת זרקא ממשיכה להנחות את בתי המשפט (בע"מ 9881/05 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם)).
רשימת השיקולים המנחים את בית המשפט לענייני משפחה האם לפסוק דמי שימוש:
א. כאשר אחד מבני הזוג מאריך, מטעמיו שלו, את תקופת השיתוף, בין במישרין ובין באמצעות עיכוב הסדרת הגט, בעוד בן הזוג האחר מבקש פירוק שיתוף, הדבר עלול ליצור חיוב בדמי שימוש;
ב. ככלל אם המניעה לשימוש נבעה מהרחקת בן הזוג מהדירה בשל צו הגנה או הרחקה בהליך אחר, אין הוא זכאי לדמי שימוש בתקופת ההרחקה;
ג. כאשר מדובר בבית רחב מימדים, אשר אי מימושו ע"י בן/בת הזוג המתגוררים בו גורם להפסד כלכלי לתובע.
ד. לעיתים יש משקל רב לפן ההסכמי שבין הצדדים, פן הגובר על זה הקנייני. בני זוג ברוכשם דירה במשותף מסכימים במפורש, או מכללא ומכוח התנהגותם כי יוכלו, כל אחד מהם, להתגורר בדירה עד לפירוק השיתוף בדירה- בפועל. בני הזוג מסכימים מכללא כי עד לפירוק השיתוף בפועל של הדירה רשאי יהיה אף אחד מהם לבדו לגור בה עד שיתבררו המחלוקות שביניהם בהתייחס לדירה עד שיוחלט אם על ידם אם על ידי הכרעת בית המשפט כי יש לפרק השיתוף בדירה (תמ"ש (ת"א) 13251/03 פ.ד. נ' ד. ד. (לא פורסם) ; תמ"ש (י-ם) 3532/01 שמעון דיסקין כונס נכסים נ' ט.א. (22/03/2006)).
באילו מקרים מי שעזב את הבית המשותף לא יהיה זכאי לתשלום דמי שימוש ראויים על ידי בן הזוג הנותר לבדו בדירה?
- התובע את דמי השימוש בחר לעזוב את הדירה כשלא קיימת מניעות למגוריו בה: אם אדם בוחר לעזוב דירה שלא נמנע ממנו להתגורר בה, אין הוא זכאי לדמי שימוש ראויים.
- התובע מסכל במכוון ושלא בצדק ביצוע של פירוק שיתוף בדירה עליו הורה בית המשפט.
- התובע הורחק בצו: אם בן הזוג העוזב נאלץ לעזוב בגין צו הרחקה נוכח התנהגותו לא יהיה זכאי לדמי שימוש ראויים. הבהרה: אם נאלץ לעזוב בגין צו הרחקה אין בכך כדי לפגוע בזכויותיו הקנייניות בדירה. בן הזוג שהורחק רשאי לתבוע את פירוק השיתוף בדירה באופן שיאפשר את מיצוי ההנאה מהנכס.
- התובע נוהג בחוסר תום לב: למשל, אב שלא עומד בחובתו לשלם מזונות עבור ילדו לא יהיה זכאי לקבל מהאם דמי שימוש תמורת היותה משתמשת בלעדית בדירת הצדדים.
תקופת החיוב
יש הבדל רב בין תביעה לחיוב בדמי שימוש בתקופת נישואין של בני זוג לבין התקופה שלאחר הגירושין.
ככלל, מיום הגירושין ואילך, אסור לבני הזוג מבחינה הלכתית לשוב ולגור תחת קורת גג אחת. לכן – נהוג לפסוק לבן הזוג שאינו גר בדירה, דמי שימוש ראויים, אלא אם הוכיח הצד הנתבע ויתור מפורש על דמי שימוש מצד התובע (בע"מ 5357/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 22/10/06) ; תמ"ש (נצ') 4550/07 נ.א. נ' א.א. (29/03/2011)).
בבע"מ 5357/06 פלוני נ' פלוני ([פורסם בנבו], 22/10/06): "… ביחס לתקופה השלישית סבורני, כי ככלל מיום הגירושין ואילך, משמנועים הצדדים לחיות תחת קורת גג אחת, יש לפסוק דמי שימוש ראויים. כלל זה מהווה גם תמריץ לבין הזוג הגר בדירת המגורים לפעול לפירוק השיתוף…".
הערה לסיכום
בבואו לקבוע האם יש לחייב בתשלום דמי שימוש, ואם כן אז באילו מועדים ובאיזה שיעור – בית המשפט בוחן כל מקרה על פי נסיבותיו. ברוב המקרים בהם בני זוג נמצאים בהליכי פרידה וגירושין התביעה לדמי שימוש ראויים אינה עומדת לכשעצמה, אלא מהווה רכיב נוסף בין שאר הרכיבים הקשורים לסכסוך בין בני הזוג. למשל: בית המשפט הדן בסכסוכים בין בני הזוג ידון גם בחובת בעל/אב לשלם דמי מדור לאישה ו/או לילדים – החיוב במדור הוא חיוב מדין מזונות.
