אחד האיומים הנפוצים במסגרת הליכי גירושין הינו האיום להכריז על פשיטת רגל. אכן, פשיטת רגל הינה מהלך קשה, אך לא כל אחד יכול להכריז על פשיטת רגל, ובדרך כלל לא מוכרזת פשיטת רגל רק על מנת לפגוע בצד שכנגד כחלק ממלחמת גירושין.
יחד עם זאת, קיימות השלכות משפטיות לפשיטת רגל, ויש להיות מודעים להם.
בקשת פשיטת רגל יכולה להיות מוגשת הן על ידי נושה של החייב והן על ידי החייב עצמו. הבקשה מוגשת על יסוד מעשה פשיטת רגל שביצע החייב, המהווה למעשה את העילה לבקשה. סעיף 5 לפקודת פשיטת הרגל נוסח חדש , תש"ם 1980, מפרט מהם מעשי פשיטת הרגל, שעל יסודם אפשר לנקוט בהליכי פשיטת רגל נגד חייב וביניהם העברת מרמה, התחמקות מנושים, עיקול נכס מנכסי החייב ומכירתו במסגרת ההוצאה לפועל, הודעת החייב על הפסקת תשלום החוב, בקשת החייב להכריזו כפושט רגל ואי הענות להתראת פשיטת רגל.
אחת ממטרותיה של פשיטת הרגל היא לכנס את נכסי החייב ולחלקם בן נושיו במסגרת פשיטת הרגל הנושים (שאינם מובטחים) חולקים באופן שווה, יחסית לחובות, בתמורה המתקבלת ממימוש נכסי החייב.
לאחר עיון בבקשת פשיטת הרגל שהגיש חייב ובתגובת הכונס הרשמי לבקשה, מוסמך בית המשפט לתת צו לכינוס נכסי החייב. צו הכינוס מעביר את נכסי החייב לפיקוחו של הכונס הרשמי, עד שיתברר אם החייב יגיע לפשרה או הסדר עם נושיו או יוכרז פושט רגל.
במקרים בהם מוגשת הבקשה על ידי נושה יקיים בית המשפט דיון בבקשה במעמד הנושה, החייב והכונס הרשמי, בטרם יחליט אם יינתן באותו מקרה צו כינוס.
במידה ובית המשפט החליט ליתן צו כינוס, עליו לקבוע בהחלטתו מועד לדיון בבקשת פשיטת הרגל, שיתקיים בתום ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס. לדיון בבקשת פשיטת הרגל מוזמנים החייב, נושיו והכונס הרשמי.
הכלל הבסיסי הינו שנכסי פושט הרגל מוקנים לנאמן, ועומדים למימוש – לטובת הנושים.
כללי פשיטת רגל קובעים כי יחול הכלל של "ביטול הענקות", שמטרתו למנוע "הברחת נכסים". סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל מפרט שורה של מקרים שבהם העברות רכוש שבוצעו על-ידי חייבים תחשבנה כ"העברות בטלות" והוא מתייחס מפורשות גם להעברות שנעשו בין בני משפחה אחת. סעיף 96 לפקודה כדלקמן:
(א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.
(ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה.
(ג) "הענקה", לענין סעיף זה – לרבות כל העברה, אך למעט הענקה –
(1) בשל נישואין ולפניהם;
(2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך;
(3) לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו.
