התשובה לשאלה שבכותרת היא בהחלט כן. המשמעות של קביעת הערכאה שתדון ברכוש המשותף יכולה להיות מרחיקת לכת ושווה מליונים.
פסק דין של בית הדין הרבני ברחובות שניתן ב – 30.4.17 קבע שאשה שבגדה בבעלה תפסיד את חלקה בבית הצדדים על אף שנרשם על שמה בטאבו. באותו מקרה טען הבעל כי אביו נתן לצדדים כספים לצורך רכישת הבית, ויש לחייב את האשה להשיבם, שכן על פי ההלכה אשה שבגדה "מפסידה מתנותיה". בית הדין הרבני קבע שהאשה הפסידה את חלקה בדירה. על מנת להבין את משמעות פסק הדין כדאי לקרוא ציטוט מכונן מתוכו –
"במקרה שלנו האשה מרדה בבעלה מרידה הגרועה ביותר במרידות שדברו בהם חז"ל, אין כאן מרידה מחמת רגישות שיש לאשה, שמואסת בבעלה ואינה יכולה לחיות עמו, במקרה שלנו האשה מרדה בבעלה בצורה המחפירה ביותר, בכך שהביאה גבר זר שיגור עמה בדירה שבעלה נתן לה וזאת לעיני ילדיה. שנים רבות בכהונתי כדיין בבתי הדין לא נתקלתי במרידה כזאת. ולגבי הטענה שהבעל לא כתב הערה בטאבו, יש להשיב כי במקרה של מרידה שהאשה מפסידה מתנותיה אין הדבר נתון להחלטת הבעל, דבר זה נתון לדיינים שידונו ויקבעו אם האשה הפסידה מתנותיה.
לכן אומד הדעת הוא שהבעל נתן מתנה בתנאי, וסמך שבית הדין שידון בדבר יקבע מה דין המתנות שנתן לאשתו ואם האשה הפסידה מתנותיה. בכל מקרה של מרידה שבעקבות כך הצדדים מתגרשים, ההכרעה נתונה לשיקול דעת דייני בית הדין והם המחליטים כיצד לחלק את דירת הצדדים".
יודגש כי פסק הדין של בית הדין הרבני עומד בניגוד לקביעת בג"צ לפיה בגידה אינה עילה לחלוקה לא שיוויונית של הרכוש, אולם עורכי הדין הפוקדים את בתי הדין הרבניים נוכחים שוב ושוב כי במקרים מסויימים מתייחס בית הדין הרבני לפסיקות בג"צ כהמלצה לא מחייבת.
המשמעות של פסיקת בית הדין הרבני לגבי אותה אשה ברורה – האשה איבדה את רוב רכושה לאחר כ – 20 שנות נישואין. שיטת המשפט בישראל, ורוב אם לא כל מדינות העולם המודרני, אינה מכירה בבגידה כעילה לחלוקה לא שיווינית של הרכוש או כעילה לקנס או פיצוי נזיקי כלשהו. מתנה שנרשמה בטאבו מהווה קנין גמור, ובית הדין הרבני עוקף עובדה זו בקלילות בפסק הדין.
אכן, מדובר בפסק דין של ערכאה ראשונה, שטרם עמד בהכרעת ערכאת ערעור ולאחר מכן במבחן בג"צ, אך על מנת לשנותו תצטרך אותה אשה לעבור שנות דיונים ארוכות, ולא מעט משאבים כלכליים שלא בהכרח מצויים בידיה לאחר שבית הדין פסק דין סך של 200,000 ש"ח שהיה לבני הזוג בחשבון המשותף יחולק 3/4 לבעל ו – 1/4 לאשה.
המשמעות הרחבה יותר קשה לא פחות – מדובר בערכאה שיפוטית במדינת ישראל של שנת 2017 שאינה רואה עצמה כפופה לא לחוקי המדינה ולא לפסיקה המחייבת בה, ויש לה את הכוח לדון בגורלם של אלפי זוגות מדי שנה. ולא תמיד מדובר "רק" בחלוקת דירה. במקרים אחרים עוסק בית הדין בחלוקת רכוש הכולל חברות, עסקים בינלאומיים, נכסים מסחריים, תיקי השקעות בארץ ובעולם, נאמנויות, ומבנים פיננסיים מורכבים. המשמעות ברורה.
ההחלטות המשפטיות אינן צפויות והן עשויות להשתנות מהרכב להרכב וממקרה למקרה. עוה"ד מתקשים להבהיר ללקוח מה צפוי לו בהליך והמצב המשפטי לעולם אינו ברור.
סמכותו של בית הדין הרבני לדון בענייני רכוש הכרוכים בגירושין הצדדים מקבילה לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה אך ההבדלים ברורים. מקור הבעיה נעוץ במירוץ הסמכויות – מי שמגיש תביעה ראשון זוכה בסמכות.
החוק להסדר התדיינויות במשפחה הפך את מירוץ הסמכויות לבעייתי עוד יותר. הגשת בקשה לישוב סכסוך יכולה לקבוע את גורלו המשפטי של הסכסוך המשפטי שכן מי שמגיש את הבקשה ראשון זוכה בזכות לבחור את הערכאה אליה יוגשו התביעות באם לא יגיעו הצדדים להסכם בתקופת עיכוב ההליכים. המשמעות ברורה – צד שמירוץ הסמכויות עלול להיות בעייתי לו צריך להזדרז ולהגיש בקשה לישוב סכסוך גם אם לא היה עושה זאת בנסיבות אחרות.
