עם הפיכתה של מדינת ישראל לבית גידול לסטארט-אפים ואף יוניקורנס, נדרשת גם מערכת המשפט להכריע בסוגיות שונות הקשורות לחלוקת אופציות ומניות בעת גירושין.
בחודש אפריל האחרון, לאחר 20 שנות נישואין, חתמו בעל ואישה על הסכם גירושין.
בהסכם הצליחו השניים להסדיר את כל המחלוקות שהיו בניהם. הם הצליחו להחליט איך יחולק הרכוש המשותף וגם איך יחלקו בניהם את זמני השהות עם שלושת ילדיהם. רק על דבר אחד לא הצליחו להסכים – האם יש לראות את האופציות שניתנו לבן הזוג ממקום עבודתו, שמועד הבשלתן הוא לאחר מועד הקרע בו נעשה איזון המשאבים, כחלק מהרכוש המשותף?
משלא הצליחו להגיע להסכמות בעניין, הגישה האישה תביעת לבית המשפט לענייני משפחה.
השאלה היחידה בה דן בית המשפט הייתה למעשה, האם אופציות שקיבל הבעל במקום עבודתו ומועד הבשלתן לאחר מועד הפירוד, הינן משותפות לשני הצדדים בכל זאת.
בפסק הדין שנתן כבוד השופט רן ארנון, הוסבר בפירוט כי נצליח לענות על שאלה זו רק אם נענה לפני כן על שאלה בסיסית יותר – מה התכלית העומדת מאחורי חלוקת אופציות לעובדים? האם האופציות משקפות תגמול עבור ביצועי העובד בעבר, או שמא מדובר בתמריץ עתידי שתפקידו לשמר את העסקת העובד בחברה?
בפסק הדין נאמר כי התשובה לשאלה הזו אינה חד משמעית, אלא תלויה בסוג החברה.
״אין דין חברת 'הזנק' (סטארטאפ), נטולת הכנסות, שבדרך כלל אין באפשרותה לתגמל את העובדים בזמן הווה וכל כולה בנויה על הישגי העתיד, כדין חברה ותיקה ויציבה המתגמלת את עובדיה על בסיס ביצועיהם ועל יסוד ניסיונם, הוותק שצברו בחברה והכישורים המוכחים שלהם״, קבע השופט ארנון.
במקרה שלנו בן הזוג החל לעבוד בחברה בשנת 2002. בשנת 2008 בוצעה הקצאת אופציות בה קיבל 54,459 אופציות שמועד הבשלתן ייפרס על פני 4 שנים. במרץ של שנת 2018 בוצעה שוב הקצאת אופציה, בה קיבל בן הזוג הפעם 179,000 אופציות, שגם להן שלושה מועדי הבשלה. נקבע כי כל האופציות יפקעו בתאריך ה-12.2.2023. בעת מועד הקרע ואיזון המשאבים בין השניים בן הזוג מימש רק מחצית מהאופציות.
כבר בתחילת פסק הדין קבע בית המשפט למען הסר ספק כי התקופה שמתחילה ביום הקצאת האופציות ועד ליום איזון המשאבים, היא תקופה בה האופציות נכללות ברכוש המשותף. השאלה היחידה שעמדה לדיון, כפי שנכתב לעיל, היא מה דינה של התקופה מהיום בו בן הזוג התחיל לעבוד בחברה ועד ליום הקצאת האופציות.
האישה טענה שהאופציות שניתנו לבן הזוג הן תגמול על עבודות בעבר, עבודה שנעשתה בתקופה שהיו יחד ולכן יש לראותם כרכוש משותף שיש לאזנו בחלוקת המשאבים. היא סבורה שאין לראות באופציות כתמריץ עתידי שכן מימושן אינו תלוי בטיב ביצועי עבודתו של בן הזוג, אין כל התחייבות מצדו להמשיך ולעבוד בחברה וכן לא ניתן לפגוע בהן בעקבות תפקוד גרוע מצדו בהמשך.
״”עץ” האופציות ניטע בתקופת החיים המשותפים כחצי שנה לפני מועד הקרע ועל כן גם "פירותיו" של העץ שהבשילו לאחר מועד הקרע הינם פירות משותפים״, אמרה האישה.
בן הזוג לעומת זאת טען שהאופציות ניתנו לו עבור מאמץ עתידי בלבד, עתיד לו בת הזוג אינה שותפה עוד.
הוא סבר שהתגמול על עבודתו בהווה ובעבר משתקף בשכר החודשי אותו מקבל ובבונוסים להם זוכה במידה ועומד בתנאים שהציבה החברה, ולכן האופציות מנותקות כל הקשר מהעבר.
עיון בפסיקה מלמד כי לא קיימת תשובה חד משמעית לשאלה הזו. בקליפורניה התפרסם בשנת 1984 פסק דין שקבע כי אופציות מוענקות בגין ביצועי עבר אך שנתיים לאחר מכן, בקליפורניה גם כן, התפרסם פסק דין אחר שקבע כי האופציות מוענקות רק עבור ביצועי העתיד. מבולבלים? גם אנחנו.
ייחודו של פסק הדין במקרה שלנו הוא שהשופט בחר לבחון את השאלה הזו תוך יצירת הבחנה בין חברת סטארט-אפ לבין חברה מבוססת ותיקה ויציבה.
חברת סטארט-אפ היא חברה חדשה בה לא קיימים עובדים ותיקים, ולכן ברור כי לא ייתכן שהאופציות ישקפו תגמול על עבודה שנעשתה בעבר, שכן לא קיים עבר כזה. בנוסף, בחברה כזו יש תמריץ גדול לשמר עובדים חדשים וטובים והדרך לעשות זאת תהיה להעניק להם אופציות שיהיו מותנות בהישארותם בחברה, כלומר תמרוץ עבור עבודה עתידית.
החברה בה עובד בן הזוג קיימת כבר למעלה מ-35 שנים.
אין עוררין כי מדובר בחברה יציבה וותיקה שרחוקה מאוד מלקיים את מאפייניה של חברת סטארט-אפ.
בן הזוג קיבל כמות אופציות גדולה בהרבה בחלוקת האופציות השנייה, דבר אשר קשה להסביר בעזרת טיעון של רצון לשמר את העובד, אלא סביר יותר שמדובר בתגמול על עבודתו בעבר והניסיון שצבר עם השנים.
גם בחינת חלוקת האופציות בחברה הספציפית מלמדת כי רק 10% ממקבליה היו עובדים חדשים ולכן ברור כי לא מדובר בכלי שמטרתו לתמרץ את העובדים להישאר ומשכך אין לראותו כצופה פני עתיד אלא כמתגמל פני עבר.
לבסוף קבע השופט ארנון בפסק הדין כי גם אם קיים מרכיב שתפקידו לתמרץ את העובד להישאר בחברה ולתגמלו על ביצועיו העתידיים, בחברה וותיקה אין זה המרכיב העיקרי. לפיכך נפסק כי הדין במקרה זה הוא עם האישה, והיא תהא שותפה גם באופציות שטרם בשלו, שכן מתן האופציות ניתן עבור תגמול על ביצועיו של בן הזוג בעבר המשותף לשניהם.
פסק הדין, ככל שלא ישתנה על ידי ערכאות הערעור בבית המשפט המחוזי והעליון מעיד על תפיסה חדשה של מערכת המשפט את כל נושא קבלת האופציות. לא עוד אבחנה חדה בין אופציות שבשלו לאופציות שלא בשלו, אלא בדיקה מהותית של מהות האופציות. פסק הדין מצטרף לפסק דינו של כבוד השופט נחשון פישר שאושר ע״י ערכאות הערעור וקבע כי אישה זכאית לקבל את שווי האופציות של בעלה בחברת סטארט-אפ לא במועד הקרע, אלא במועד המימוש בפועל, בשל זכותה להישאר שותפה לחלום.
