Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
Filter by Categories
בגידות
בית הדין הרבני
בית המשפט לענייני משפחה
הילדים שלך
הסכמים
חברות משפחתיות
חלוקת רכוש
ידועים בציבור
כל ההתחלות קשות
מזונות אישה
מזונות ילדים
משמורת
משפחה ופלילים
עו"ד גירושין

יכול היה להיות כאן גן עדן

שורה של הצעות חוק המונחות על שולחנה של הכנסת הנוכחית, עשויות להכניס שינוי מבורך במצב המשפטי הקיים זה עשרות שנים בארץ. אם רק חלק מהן יתקבלו, יהיה כאן גן עדן לאלו שבוחרים לחיות את חייהם מחוץ לגדרי הדת.

במצב המשפטי הנוכחי, אין ליהודים החיים בארץ אפשרות להינשא בנישואין אזרחיים, ואם נישאו בחו"ל, עליהם להתגרש בבית הדין הרבני, גם אם הם ביקשו במפורש שלא להחיל על עצמם את ההלכה היהודית בענין זה.

זאת ועוד, נישואין אזרחיים בין יהודים המבקשים להינשא בארץ אינם אפשריים כלל, וזוג יהודים, חילונים, המבקשים להינשא בארץ (ואף לרשום עצמם במשרד הפנים כנשואים) יצטרכו לקבל על עצמם את הטקס הדתי, ולהינשא בחופה וקידושין, עם רב וכתובה. ואם חלילה מתגרשים? ימצאו עצמם בני הזוג במירוץ סמכויות, מירוץ שיקשה עליהם לנהל מו"מ ענייני לצורך הסדרה נעימה של ענייניהם.

מירוץ הסמכויות נוצר בשל הסמכות המקבילה שיש לבית הדין הרבני ולבתי המשפט לענייני משפחה לדון בחלק נכבד מהסוגיות הקשורות לגירושין – חלוקת רכוש, מזונות אשה, משמורת ילדים, הסדרי שהייה ודרך חינוכם. אין צורך לפרט את השוני בין הגישות האזרחית והדתית, וזוג חילוני בארץ עלול למצוא עצמו בשל מירוץ הסמכויות נתון להחלטת בית הדין הרבני בכל העניינים הקריטיים הנוגעים לגירושין.

לא זו אף זו, בעיית העגינות שיוצר הדין הדתי ידועה ומוכרת ונשים רבים (ואף לא מעט גברים) מוצאות עצמן עגונות במשך שנים רבות בשל הכללים ההלכתיים הקובעים שגט יש לתת מרצון. במציאות כזאת, ברור שזוגות רבים מחליטים פשוט לא להנשא ולחיות חיים משותפים כידועים בציבור. אלא שבמדינת ישראל של היום אין חוק שמסדיר את מעמדם, הם אינם יכולים להירשם כידועים בציבור ורק לעת פירוד נקבע המשטר הרכושי שיחול עליהם, אלא אם ערכו הסכם קודם לכן.

הצעות החוק המונחות כיום על שולחן הכנסת באו לתקן, כל אחת בנפרד, חלק כלשהו מהמצב המשפטי הקשה השורר כיום בארץ. מספיק שאחת מהן תתקבל, ותחול הטבה ניכרת במצב, אולם אם כולן יתקבלו, כנראה שבכל הנוגע להסדרה החוקים של הנישואין והגירושין, יכול להיות כאן גן עדן…

ההצעה הראשונה הרלוונטית לעניין זה, הינה הצעת חוק הסכמי קדם נישואין, התשע"ד – 2014 שהונחה על שולחן הכנסת ע"י ח"כ גילה גמליאל.

מטרת הצעת חוק זו היא למנוע תופעת סרבנות גט וסחיטה ולהסדיר מראש את יחסי בני הזוג בעת משבר עתידי, באמצעות חתימה על הסכם קדם נישואים, שיקבע כי במקרה שאחד הצדדים יסרב לדרישת הגט ולאחר שיחולו תנאים מסוימים, המפורטים בהסכם, הצד הסרבן ישלם לצד המעוניין בגט סכום כסף שיוסכם בין הצדדים בגין כל יום בו לא ניתן הגט.

ההסדר המוצע ייתן מענה לצורך להבטיח כי בני זוג לא יוכלו לעשות שימוש בגט למטרות שאינן קבלת או נתינת הגט עצמו, כגון עבור השגת הישגים רכושיים או הפעלת לחץ בענייני זמני שהות, משמורת ומזונות. על פי הצעת החוק ההסכם יקבע כנורמה בחוק, יחד עם מתן אפשרות בחירה ביחס לסוג ההסכם.

על-פי המנגנון המוצע, בבואם של בני זוג להירשם לנישואין יציע להם רושם הנישואין לחתום על הסכם קדם נישואין בנוסחים לדוגמה, ובני הזוג יוכלו לבחור את נוסח הסכם קדם הנישואים המתאים להם ולהשקפת עולמם. במידה ובני הזוג יוותרו על זכותם זו, יידרשו בני הזוג לחתום על טופס ויתור אצל רושם הנישואים, וגם במקרה זה לא יפגעו זכויותיהם לפי כל דין.

הצעת החוק השניה, הצעת חוק התרת נישואין אזרחיים (תיקוני חקיקה), התשע"ג – 2013 הונחה על שולחן הכנסת ע"י חברי הכנסת זהבה גלאון, מרב מיכאלי, רונן הופמן ומאיר שטרית.

הצעה זו באה להסדיר גירושין אזרחיים במקרה של נישואין אזרחיים, ומטרתה לקבוע כי הסמכות לדון בהתרת נישואין של בני זוג הכשירים להינשא בארץ אך בחרו להינשא בנישואין אזרחיים בחוץ לארץ, תהא מסורה לבתי המשפט לענייני משפחה. זאת, על מנת לתת תוקף לרצון בני הזוג שלא להכפיף את יחסיהם למערכת השיפוט הדתית.

בנוסף הוצע להבהיר בחוקים הקובעים את סמכות השיפוט הייחודית לבתי הדין הדתיים, כי בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין, תהא להם סמכות ייחודית רק כאשר הנישואין נערכו בהתאם לדין הדתי.

הצעת החוק השלישית, עושה צעד גדול קדימה. על פי הצעת חוק נישואין וגירושין, התשע"ג – 2013 שהונחה על שולחן הכנסת ע"י ח"כ ניצן הורוביץ ואחרים, יוכלו בני זוג יהודים להינשא נישואין אזרחיים בארץ.

הצעת החוק לא באה לבטל את ההסדרים הקיימים כיום, אלא להוסיף עליהם. מי שיבחר להינשא בדרך הנהוגה היום, יוכל להמשיך ולעשות זאת.

הצעת חוק זו באה להבטיח כי כל אדם בישראל יוכל להינשא בישראל על פי אמונתו וצו מצפונו. על פי הצעת החוק יוסדרו נישואין אזרחיים בישראל, וסמכות השיפוט הייחודית לדון בכל עניין הנוגע לנישואין האזרחיים או הנובע מהם תימסר לבית המשפט לענייני משפחה. מטרת קביעה זו היא למנוע מצבים בהם זוגות שבחרו להינשא בדרך אזרחית מוצאים עצמם, במקרה של גירושין, כפופים לבתי הדין הדתיים. הגירושין, ככלל, יהיו על פי הדרך בה בחרו בני הזוג להינשא.

בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים בארץ או בחו"ל יוכלו להתגרש באמצעות התרת נישואיהם ע"י בית המשפט לענייני משפחה. בני זוג שנישאו נישואין דתיים יתגרשו אך ורק בגט פיטורין בבית הדין הרבני. מטרת הצעת החוק היא לא לבטל את דרך הנישואין הקיימת היום, אלא להוסיף עליה.

יחד עם זאת, נשמרת לבני הזוג, בהסכמה בכתב, הזכות להחליט על גירושין בדרך אחרת. למעשה, חופש הבחירה מיושם בשלב הנישואין, ומשהחליטו בני הזוג על דרך הנישואין הרי שהביעו במשתמע את רצונם בהתרת  נישואין אלה באותה מסגרת אשר ערכה אותם.

הצעת החוק עוסקת אף בעילות הגירושין בגירושין אזרחיים. על פי הצעת החוק מיושמת התפישה לפיה אין צורך בהוכחת אשמה או קיום הסכמה של שני בני הזוג, על מנת להתיר את הנישואין. עם זאת, בית המשפט יהא רשאי לעכב מתן צו גירושין בנסיבות בהן הוא סבור כי יהיה בכך כדי לסייע לפתרון עניין מהעניינים הכרוכים בהליך הגירושין. כמו כן, יהא בית המשפט רשאי לעכב מתן צו הגירושין, כאשר המבקש הוא בן זוג המונע מבן זוגו, המעוניין בכך, התרת נישואין דתית.

הצעת החוק הרביעית, נועדה לבטל את מירוץ הסמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה. תזכיר חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ד – 2014, הונח על שולחן הכנסת ע"י ח"כ יפעת קריב, לפני כשנה, ונראה שלא קודם מאז.

מירוץ הסמכויות יוצר מציאות קשה בה בני הזוג ממהרים להגיש תביעות משפטיות, גם בשלבים מוקדמים של הסכסוך האישי בטרם הם גיבשו סופית את רצונם, מחשש שבן הזוג האחר יקדים ויפנה לערכאה המשפטית הנוחה לו ובכך יקנה סמכות לאותה ערכאה.

מציאות זו מסלימה את הסכסוך שבין בני הזוג, גם אם הוא נמצא בשלב ראשוני, ומונעת מהם את האפשרות למצות הליכים חלופיים ליישוב הסכסוך כמו גישור, ניהול משא ומתן או פניה לייעוץ או לטיפול. כאשר יש לבני הזוג ילדים הרי שהסלמת הסכסוך יוצרת נזק כבד המשפיע ישירות על ילדי בני הזוג. כמו כן מביאה מציאות זו לריבוי התדיינויות סביב שאלת הסמכות, דבר היוצר הן נזק לצדדים והן מעמסה מיותרת על מערכת המשפט.

הצעת חוק זו מבקשת לבטל את מירוץ הסמכויות הקיים בין בתי הדין הרבניים ובתי הדין השרעיים באופן שבו ערכאת השיפוט המוסמכת לדון בעניינים המצויים בסמכות מקבילה של בתי הדין ובית המשפט לענייני משפחה תיקבע על ידי החוק ולא תהיה תלויה יותר במידת "זריזותו" של אחד הצדדים להגיש את התובענה בעניינים אלה.

על פי המוצע, תהיה חובה על צדדים לסכסוך משפחתי לפתוח תובענה בעניין של סכסוך משפחתי בדרך של בקשה ליישוב סכסוך וניסיון לגשר על הפערים באמצעות הסכמות, בטרם פניה להליכים משפטיים. הפתרון לבעיית מירוץ הסמכויות מגיע באמצעות המנגנון, המסורבל מעט, המוצע בחוק –  אם בני זוג לא הגיעו להסדר מוסכם בהליך ליישוב הסכסוך, מי שהגיש תחילה את הבקשה ליישוב סכסוך יהיה רשאי להגיש תביעה לערכאה השיפוטית שבה התקיים ההליך ליישוב הסכסוך ובלבד שעל פי דין יש לה סמכות שיפוט בעניין.

יחד עם זאת, אם התקיים ההליך ליישוב הסכסוך בבית הדין הרבני, בין אם משום שהוגשה לו תביעת גירושין בלבד ובין אם משום שבאותו שלב בחר בן הזוג האחר שלא להגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט, והגיש בן הזוג כתב תביעה לבית הדין הרבני וכרך בה עניין שבית הדין הרבני מוסמך לדון בו, רשאי בן הזוג האחר להודיע תוך 30 יום על רצונו כי העניינים של סכסוכי המשפחה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה.

הודיע בן הזוג האחר על רצונו כאמור, בן הזוג הראשון יהיה רשאי להגיש את כתב התביעה לבית המשפט, אלא אם כן הסכים בן הזוג שחלק מן העניינים יידונו בבית הדין הדתי.

ההצעה החמישית יכולה לייתר בכלל את הצורך בנישואין…תזכיר חוק חיים משותפים, התשע"ד – 2013 מופץ ע"י משרד המשפטים, ומטרתו לעגן בחוק מעמד רשמי להתקשרות בין בני זוג לחיים משותפים, אשר משקפת את רצונם לחיות יחד, לקיים חיי משפחה ומשק בית משותף, מבלי להינשא לפי הדין האישי החל בישראל. מעמד ה'ידועים בציבור' אינו מאפשר לבני הזוג ליהנות מכל ההטבות וההגנות שמעמד של נישואין מקנה, ואף אותן הטבות והגנות הניתנות לידועים בציבור, מותנות בהוכחת ניהול משק בית משותף על ידם.

על פי המוצע, יינתן מעמד חוקי להתקשרות לחיים משותפים של בני זוג תושבי ישראל שנערכה באופן רשמי בפני רשם החיים המשותפים, שימונה לפי החוק המוצע, ולרישומם במרשם החיים המשותפים שיוקם לשם כך וינוהל על ידי הרשם, וכן במרשם האוכלוסין. מוסד החיים המשותפים יתקיים לצד מוסד הנישואין לפי הדין האישי, ללא שיחול כל שינוי בדיני הנישואין והגירושין או בסמכויות השיפוט של בתי הדין הדתיים.

בית המשפט המוסמך לדון בעניינים שבחוק הוא בית המשפט לענייני משפחה. יצוין כי בשונה מן הנישואין על פי הדין האישי, שבו הדין הדתי יוצר סטטוס משפטי שמטרותיו ותנאיו נקבעים כמוסד משפטי- דתי, תפיסת היסוד של החוק המוצע היא, כי מקור תוקפן של הזכויות והחובות ההדדיות של בני הזוג הוא בהסכמתם של בני הזוג להתקשר בחיים משותפים. בהתאם לכך, מקנה החוק מעמד רשמי למשפחה של בני זוג שהסכימו, מרצונם האוטונומי, להתקשרות לחיים משותפים בפני הרשם, ונרשמו במרשם החיים המשותפים לפי החוק.

כך, מאפשר החוק לבני זוג לקבוע מראש את מעמדם כחיים חיי שיתוף, להבדיל מידועים בציבור שמעמדם נקבע בדיעבד, לאחר שכל מקרה נבחן לגופו. החוק קובע אף את דרכי ביטול ההתקשרות לחיים המשותפים ומחיקתה מהמרשם בידי הרשם או התרתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

היות ויסודו של מוסד החיים המשותפים לפי החוק המוצע, הוא בהחלטתם האוטונומית של בני הזוג לעריכת התקשרות לחיים משותפים, מוצע כי גם ביטול ההתקשרות יהיה לפי החלטתם הרצונית של בני הזוג, ובהתאם לכך, יוכלו בני הזוג להצהיר בפני הרשם על הסכמתם לביטולה, ועל פי הצהרתם הם ימחקו מן המרשם.

אולם, כאשר רק אחד מבני הזוג מבקש לבטל את ההתקשרות לחיים משותפים, תהיה ההכרעה בעניין התרת ההתקשרות בידי בית המשפט בהתאם לכללים הקבועים בחוק המוצע.

כדי לתת לבני הזוג הזדמנות נוספת ליישוב הסכסוך בהסכמה ובדרכי שלום, קובע סעיף 10 לחוק המוצע, כי במקרה שרק אחד מבני הזוג מבקש לבטל את ההתקשרות, יהיה עליו לפתוח בבית המשפט לענייני משפחה, בהליך ליישוב סכסוך בין בני הזוג לפי תקנה 258כ לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הליך זה נועד לאפשר לבני הזוג לבחון, במשותף, את האפשרות ליישב את הסכסוך ביניהם בדרכי שלום, באמצעות יחידת הסיוע הסמוכה לבית המשפט.

לפי הסעיף המוצע, כאשר מתקיים הליך יישוב סכסוך, ובתוך שישה חודשים ממועד הגשת הבקשה, לא הגיעו בני הזוג להסדר הסכסוך ובכלל זה להסכמה לביטול ההתקשרות לחיים משותפים, יהיה בית המשפט מוסמך להתיר את ההתקשרות ביניהם. בית המשפט יוכל להתיר את ההתקשרות גם במקרה שחלפה שנה ממועד הגשת הבקשה ולא היה ניתן לאתר את בן הזוג השני או להמציא לו את הבקשה.

עם זאת, בית המשפט יהיה רשאי לעכב את ההתרה עד אשר יסתיימו ההליכים הקשורים להסדרת יחסי ממון בין בני הזוג, הסדרת הליכי אפוטרופסות או החזקת ילדים.

ככלל, מחיל החוק המוצע על בני זוג שנרשמו במרשם החיים המשותפים את כל הזכויות והחובות על פי דין החלים על מי שנישאו, למעט זכויות וחובות שיסודם בדין דתי. יחד עם זאת, מכיוון שההתקשרות לחיים משותפים וביטולה נעשים מכוח הסכמתם הרצונית של הצדדים, ובהליך פשוט יחסית, החוק מבקש למנוע מצב שבני זוג יתקשרו ביניהם על מנת להשיג זכויות מסוימות שניתן להשיגן רק מכוח נישואין.

לפיכך, קובע החוק כי זכויות מסוימות יחולו על בני זוג שהתקשרו בחיים משותפים רק לאחר שחלפו 18 חודשים מהמועד שנרשמו במרשם החיים המשותפים (דרישות בכל הנוגע לאפשרויות אימוץ או לפונדקאות). כמו כן, קובע החוק, כי זכויות מסוימות לא יחולו על בני זוג שערכו הסכם חיים משותפים: הקלות במתן מעמד בישראל הניתנות לבני זוג לפי חוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן- "חוק האזרחות"), חוק השבות, התש"י-1952 (להלן- "חוק השבות"), או חוק הכניסה לישראל (להלן- "חוק הכניסה לישראל").

[elementor-template id="4045"]

לתיאום פגישת ייעוץ
עם עו"ד רות דיין

    מעדיפים להשאיר פרטים טלפונית? 03-6708888
    התחייבות לדיסקרטיות מוחלטת

    לקבלת ייעוץ משפטי פרטני