הליך קביעת שמות
בהליך זה מברר בית הדין הרבני את שמות הבעל והאישה וכינוייהם (כפי שהם נקראים על ידי חברים וקרובים), וכן את שמות אבותיהם וכינוייהם. בירור זה נעשה באמצעות חקירת בני הזוג וכן עדים, גם אם הם קרובים לבני הזוג. השמות שנקבעים לאחר חקירת השמות הם השמות הנכתבים בגט עצמו, ולכך יש חשיבות הלכתית רבה, שכן טעות בכתיבת השמות גורמת לפסילת הגט. ולכן, בית הדין הרבני גם מברר לפני עדים והסופר שהאיש והאישה העומדים לפניהם היו עד היום נשואים והם בני הזוג העומדים להתגרש.
הגט ניתן מרצון
הגט צריך להינתן מתוך רצון הבעל ולא בכפייה. בית הדין הרבני מוודא שהבעל מבין את עניין הגט: שלאחר נתינת הגט תהיה האישה מותרת לכל אדם (חוץ מלכהן), שכתיבת הגט נועדה לגירושי הבעל וגירושי האישה, שהבעל והאישה מתגרשים מרצונם וכו' חשיבות הידיעה שהבעל מגרש מרצונו נחוצה, משום שרק אז הגט חל. הבירור שהבעל מגרש מרצונו נעשה על ידי חקירת הבעל על ידי דייני בית הדין הרבני.
מה מבטלים לפני הגירושין?
בית הדין מורה לבעל לבטל לפני עדים "מודעות" שמסר על הגט. לשון הביטול היא:
"שמעו אלי, אתם עדים שאני מבטל לפניכם כל מודעה ומודעה שיצאה ממני וכל דברים שאמרתי שאם יתקיימו יגרמו לביטול הגט, וכן פוסל אני כל עדים שיודעים שאמרתי כל דבר הפוסל את הגט וכו´".
הפירוש למילה "מודעה" הוא: מעשה שהבעל עושה כדי לבטל את הגט, כגון שאומר לעדים לפני נתינת הגט: "דעו שהגט שאני אתן מחר אני נתונו בכפייה, שבאמת אין רצוני לתת אותו". וגם אם הבעל טוען שלא התחייב, לגרש או לא לגרש, מתיר לו בית הדין את כל התחייבויותיו שאולי עשה ושכח.
יש להדגיש שבית הדין אינו מבטל את ההסכמים שנעשו בין בני הזוג שיחולו עליהם אחרי הגירושין, אלא מבטל רק את ההתחייבויות ליתן או לא ליתן את הגט עצמו, וזאת מאחר שעל פי ההלכה היהודית הבעל צריך לגרש מרצונו ולא בגלל שום סיבה אחרת.
סדר כתיבת הגט
בית הדין הרבני שואל את הסופר האם הנייר וכלי הכתיבה הם שלו, ואחר כך אומר הסופר לבעל שהוא נתונם לו במתנה גמורה. הבעל מקבלם ממנו ומגביה אותם שלושים ס"מ מעל השולחן כדי לקנות אותם, כיוון שהגט צריך להיכתב בחפצים של הבעל. אחרי שהבעל קיבל את הנייר וכלי הכתיבה, הוא אומר לסופר, בפני העדים ובהתאם להנחיות דייני בית הדין, שהוא נותן לו את הנייר וכלי הכתיבה ומְמנה אותו לכתוב את הגט עבורו ועבור אשתו ולצורך גירושיהם.
בית הדין הרבני מזהיר את המְגרש שיעמוד ליד הסופר בזמן כתיבת הגט וחתימתו, ושאם יצטרך לצאת לא יאמר שום דבר בעניין הגט. הסיבה לכך היא כדי למנוע מהמְגרש לחזור בו מציוויו לכתיבת הגט, וכן שלא יבטל את הגט. לכן, גם מרגע ציוויו לסופר לכתוב את הגט, אסור לבני הזוג להתייחד לבדם.
הסופר אומר לעדים שהוא יכין את הגט ויכתוב את הגט לשם גירושי הבעל והאישה, והעדים נמצאים ליד הסופר בכתיבת הגט, לפחות בכתיבת השורה הראשונה, כדי לוודא שהסופר כותב עבור בני הזוג המתגרשים. על הסופר לכתוב את שטר הגט ללא הפסק עד לסיומו. העדים קוראים את הגט לפני שחותמים, כל עד אומר לחברו לפני שהוא חותם: "ראה שאני חותם לשם גירושי פלוני לפלונית". אחרי החתימה מייבשים את שטר הגט.
בית הדין הרבני קורא את הגט, ואם יש בגט טעות הוא מורה לבעל שיצווה על הסופר לתקן את הטעות בגט. לאחר מכן הבעל נחקר שוב אם הוא מגרש מרצונו, וכן מבטל שוב את המודעות (חזרה זו היא כדי לוודא שהבעל לא ביטל את הגט בשעת כתיבתו).
הסופר והעדים נחקרים על ידי בית הדין: האם מכירים את הבעל, והאם הוא ציווה להם לכתוב ולחתום, והאם זה הגט שהם כתבו וחתמו, והאם הם כתבו וחתמו לשם גירושי פלוני לפלונית, והאם העדים שמעו שהבעל ציווה לסופר לכתוב את הגט, וכן כל עד נחקר אם הוא ראה את חברו חותם על הגט, וכן האם חברו ראה אותו חותם על הגט.
סדר נתינת הגט
בית הדין הרבני מורה לאישה שתסיר את הטבעות מאצבעותיה ומוודא שהיא מתגרשת מרצונה, ומודיע לה שאחרי הגירושין היא מותרת להינשא לכל אדם חוץ מלכהן, שאסורה לו גרושה. כן מוודא בית הדין שהעניינים הכספיים ביניהם סודרו.
בית הדין הרבני מורה למגרש לצוות לעדי החתימה על הגט שיהיו גם עדי מסירה לגט, וכן מורה לאישה שתפתח את שתי ידיה בצורה מקבילה לרצפה, ושלא תסגור את ידה על הגט לפני שהבעל יעזוב את הגט.
הבעל אומר לאישה בשעת הגירושין: "הרי זה גיטך והתקבל גיטך זה, והרי את מגורשת בו ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם". אחרי שהאישה קיבלה את הגט היא מרימה אותו, ואחר כך טומנת את הגט תחת בית שחיה והולכת כשני מטרים.
לאחר מכן בית הדין קורא שוב את הגט וחוקר שוב את העדים והסופר, ומורה לבעל לתת לסופר במתנה, את כלי הכתיבה והנייר שנשארו. אחרי הגירושין בית הדין מודיע לאישה שאסור לה להתחתן בתוך 92 יום, שהיא אסורה לעולם לכהן, ושאסור למגרש ולמתגרשת להתייחד בינם לבין עצמם לעולם, אלא אם נישאו מחדש.
