האם חל דין שונה על תביעה לביצוע בדיקה גנטית לבירור אבהות אב כלפי בתו הבגירה כשאין חשש לממזרות לפי דין תורה, לעומת תביעה כזו כלפי קטין? זו השאלה שנדרש אליה בית המשפט המחוזי
הורות משותפת מציבה לא מעט אתגרים כאשר מדובר בתא משפחתי שלם, ככל שעסקינן במשפחות החוות הליך של פירוד או הבאת ילדים לעולם שלא במסגרת תא משפחתי קונבנציונלי, מתעצם הקושי
לעיתים קרובות עולה השאלה האם רצונו של הילד, והעדפתו להתגורר דרך קבע עם אחד ההורים, משמעותי בסוגיית קביעת משמורת ילדים . התשובה לשאלה תלויה כמובן בגיל הילד. רצונו
הדין הישראלי מגדיר את שני ההורים כאפוטרופוסים טבעיים על ילדיהם. שאלת המשמורת היא משנית לאפוטרופסות.
בעידן של ימינו, המכונה "הכפר הגלובלי", נפוצים המצבים בהם אזרחים של מדינות שונות מתאהבים ומחליטים להקים משפחה אשר תתגורר באחת משתי המדינות. בישראל למשל, לא
בסעיף 28 א´ לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 (להלן "חוק הכשרות"). ניתנה סמכות לביהמ"ש לקבוע הסדרי ראייה בין סבים לבין נכדיהם, כאשר הורה של הנכדים
משמורת ומקום מגורים לאזור מרוחק הקניית המשמורת לאם אינה מקנה לה זכות אוטומטית להעתיק את מקום מגורי הקטינים לאזור מרוחק, שכן בכך היא פוגעת בזכות האב והקטינים לקיום
