המועד הקובע להערכת שווי חברה

מהו המועד הקובע לביצוע הערכת שווי של חברה?

בית המשפט העליון חיווה דעתו לא פעם כי כאשר יש פער זמנים בין הפירוד בפועל ובין פקיעת הנישואין, ראוי כי המועד הקובע לצורך איזון המשאבים במניות בחברה משפחתית יהיה יום הפירוד.

הדברים יפים קל וחומר כאשר החל ממועד זה (ואף קודם לכן), לבעל המניות בחברה שליטה בלעדית בכל הנוגע לניהול החברה, ובמיוחד כאשר לאחר מועד הפרידה ישנה ירידה בהכנסות החברה, תופעה רווחת למדי. בית המשפט העליון קבע כי לגבי מועד הפירוד כי " אין כל ספק כי ממועד זה ואילך היו המניות בשליטתו הבלעדית של המשיב, "כחומר ביד היוצר, ברצותו מאריך וברצותו מקצר", כדברי הפייטן.

למשיבה לא היתה אפשרות לאורך השנים להשתתף בניהול החברה, ליטול חלק בקבלת ההחלטות ולוודא כי זכויותיה אינן מקופחות…ואכן, בגין שיקולים מעין אלה פסקו בתי המשפט במספר מקרים, כי את הלכת השיתוף יש ליישם על ידי תשלום שוויין של מניות החברה נכון למועד הפירוד. ובמקרה אחר נקבע כי "אין מקום להפוך אותה לשותפה רטרואקטיבית בניהולו של גוף, ברווחיו או בהפסדיו, משלא היתה לה שותפות אמיתית בשליטה החברה.בו. אין מקום איפוא לשתפה בפירותיו, לא ב"ענבים" ולא ב"באושים"."

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ראה בעל שהחליט לצמצם את מעורבותו בחברה לאחר הפרידה כמי שפעל בחוסר תום לב קיצוני כלפי האשה וקבע כי הוא הפר את חובת הזהירות ואת חובת הגילוי המוטלת עליו כנושא משרה בחברה. נקבע כי הבעל גרם לאישה לגירעון כספי, יזם ותכנן את נפילת רווחיות החברה, בין השאר, כאשר צמצמם לכאורה את מעורבותו בחברה ואת היקף פעילותו.

עוד נקבע כי הבעל משך שנים התעלם מכל דרישה של האישה לקבל מידע אודות המתרחש בחברה ובכך הפר את חובת הגילוי. מסקנת בית המשפט היתה כי ראוי, לאמץ מדיניות שיפוטית כי מי שהעיד עדות שקר שנים בפני ערכאות השיפוט, והביא חברה שבבעלותו לכדי קריסה מתוך מטרה לאיין את זכויות האישה נוטל לעצמו סיכון כי יעשה שימוש בסעיף 8(3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") ולקבוע כי איזון המשאבים בין הצדדים לא יהיה לפי שוויים במועד פקיעת הנישואין, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר.